שלום רובוט

טוב, הנה עוד מאמר נוסף בסדרת המאמרים ההזויים ששלחתי לכם לאחרונה.

הנה השוס:

לכל אחד מאיתנו יש כללים מוגדרים לגבי החיים שלו שמקבעים את החשיבה שלו בהתאם להם.

והדבר השני:

כל הכללים החדשים שאנחנו יוצרים, בנויים על סמך מערכת הכללים הישנה שלנו.

וזה אומר ש:

אף אחד מאיתנו אינו ניגש למשהו חדש מבלי לכפות על המשהו החדש הזה את מערכת הכללים הישנה שלו.

ולכן…

אנחנו קובעים מראש את התוצאה שנקבל ממשהו, את רמת ההבנה, וכל דבר אחר שקשור אליו.

זה קורה כשאנחנו קוראים ספר חדש, לומדים משהו חדש, חושבים…וכל פעולה אחרת שמתבצעת דרך המוח.

הכללים האלה שלנו מגדירים גבולות קבועים מראש לכל מה שאנחנו עושים.

לדוגמה:

אנחנו כל הזמן מקבלים מידע חדש לגבי מחקרי מזון.

חוקר מסוים מוצא שזה מועיל לבריאות, וחוקר שני מוצא שזה לא מועיל לבריאות.

והעניין הוא כזה:

אף אחד מהחוקרים הללו אינו בא "נקי" למחקר שלו.

באופן לא מודע יש לו בתוכו כלל שהמוח שלו יצר בכזאת מהירות שהוא אפילו לא שם לב, והרבה פעמים הכלל הזה ישב אצלו כבר זמן רב בתת המודע.

אז הוא חושב שהוא מגיע למחקר כדי לחקור בצורה אובייקטיבית לחלוטין, אך זה בדיוק העניין.

הוא לא יכול להיות אובייקטיבי!

והנה הדבר היותר מוזר…

אף אחד אינו יכול להיות אובייקטיבי.

אנחנו לא בנויים מבחינת המוח שלנו להיות אובייקטיביים.

יש לנו כללים פנימיים שמנחים אותנו…אנחנו חורצים דעה מבעוד מועד על הכל!

ואני חוזר על האמת הזאת שוב:

אנחנו חורצים דעה מבעוד מועד על הכל!

אז כשמדען בא לחקור ניסוי מסוים בצורה אובייקטיבית, הוא לא מודע לכך שהוא כבר חרץ את גורל הניסוי הזה מבעוד מועד בצורה סובייקטיבית לחלוטין.

עכשיו…

בחלק המודע של המוח שלו, הוא באמת סקרן לדעת מה תהיה התוצאה של הניסוי…

אך בחלק הלא מודע של המוח הוא כבר החליט לגבי תוצאות הניסוי.

הוא לא יכול שלא לעשות את זה מפני שכך המוח שלנו עובד.

אני חוזר ואומר…המוח אינו אובייקטיבי!

ולכן כל הניסוי שלו באופן לא מודע הוא "משוחד".

תת המודע שלו שיצר את הכלל לגבי תוצאות הניסוי הצפויות, יכוון את המודעות שלו ואת הדעות שלו ועוד כל מיני

חלקים נסתרים מהפאזל של המציאות כדי שתוצאות הניסוי יתאימו לכלל שיש לו מבעוד מועד במוח.

ובמילים אחרות, תוצאות הניסוי יהיו כפופות לכלל הפנימי של המדען.

אנחנו בונים את העולם שלנו ואת התוצאות שאנחנו מקבלים סביב הכללים הפנימיים שלנו.

לכן אנחנו כל הזמן מקבלים תוצאות ניסוי שסותרות אחת את השנייה.

זה במקרים של מדע.

היום בפיסיקה הקוונטית, יודעים שהמתבונן משפיע על תוצאות הניסוי ברמת החלקיקים מעצם ההתבוננות שלו.

ונחשו מה?

רמת החלקיקים הזאת היא מה שנמצא בכל חפץ וכל דבר אחר שאנחנו רואים בעולם הפיסי.

החלקיקים הם אלה שמתחברים יחדיו ויוצרים את הפיסיות…ו"התבוננות" שלנו, או יותר נכון ההתבוננות דרך

הכללים שלנו הם אלה שמשפיעים על התוצאות.

אני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר על מה שקורה בתקשורת…על "האובייקטיביות" של הכתבים השונים : )

זאת כבר אופרה אחרת לגמרי…

מה שחשוב לי שתבינו זה שכמו המדענים הללו, גם אנחנו באים כבר עם כללים מוכנים מראש לכל חוויה

חדשה, ובגישה הכללית שלנו לחיים בכלל.

אנחנו חיים בתוך עולם של כללים בתוך כללים בתוך כללים.

בשפה המקצועית נוטים לכנות את הכללים הללו: אמונות.

והנה האמת:

מאחורי כל דבר שעשינו בחיינו, שאנחנו עושים או נעשה בעתיד יש כלל!

היי…רגע אחד…אז מה אתה רוצה לומר לנו שאנחנו רובוטים?

לא, לא צריך להגזים!

רק חלק בתוכנו הוא רובוט…והחלק הזה הוא המוח שלנו.

אך בגלל שרוב היום אנחנו "רק" מוח…אז כן, אנחנו מתנהלים בצורה רובוטית בחברה שהיא לגמרי רובוטית.

חופש הפעולה שלנו לבחור דברים וליצור שינוי תלוי בקשר ישיר בכללים שמכיל הרובוט שלנו ובאינטראקציה שלו

עם כללים אחרים.

המילה אמונות היא מילה קצת מבלבלת מפני שאמונה קשורה גם בדת וברגש ובכל מיני סיפורים שונים ששמענו

ולכן,

כדאי לקרוא לרובוט בשמו:

אמונות הן כללים!

מערכת האמונות שלנו, היא מערכת הכללים שלפיה הרובוט / המוח שלנו מנווט את החיים שלנו.

רציתי לכתוב "מושך אותנו מהאף…" אך מנווט את החיים שלנו נשמע עדין יותר : )

אז מה עושים כדי להיות יותר אנושיים ופחות רובוטיים?

קודם כל אני רוצה לציין שהרובוט שלנו הוא כלי עזר מצוין…הוא משרת מעולה, אך הוא האדון הגרוע ביותר.

אם אנחנו לא מודעים לרובוט ושולטים בו, הוא מתחיל לשלוט בנו, ומכיוון שאין לו מודעות משלו והוא אינו יודע

להבדיל ביו טוב לרע…כי הוא סך הכל רובוט…אנחנו יכולים לאכול אותה חזק בגללו.

תארו לעצמכם לרגע שהמחשב האישי שלכם…זה שאתם כרגע קוראים בו את המאמר הזה, היה מתחיל לנהל

אתכם…ולומר לכם מה לעשות עכשיו…ואתם הייתם עושים את זה מבלי להתנגד או להבין למה?

הזוי, לא?

אז זה בדיוק מה שהרובוט שלנו עושה לנו…כשאנחנו נותנים לו לנהל לנו את החיים.

בגלל שהמחשב הזה נמצא בתוכנו, אנחנו לא שמים לב לזה…כי ההוראות מגיעות מבפנים…וכאן ההטעיה.

הרובוט הפנימי שלנו, שולט עלינו מבלי שנשים לב ומבלי שהוא ישים לב…כי הוא רק כלי…אין לו מודעות משלו.

יש לנו רק מודעות אחת, והיא אינה קשורה למוח…המודעות שלנו קודמת למוח.

אז כדי שהאדם שבנו ישלוט ברובוט שבתוכו, עליו להתחיל לתרגל ראייה מתוך המודעות שלו.

מה זאת המודעות הזאת?

המודעות היא החלק הראשוני הנקי והחופשי מכל תכנות שקיים בנו, היא החלק הזה מהתודעה האוניברסלית

שקיים בנו.

ושימו לב זאת לא תיאוריה…כל מי שתרגל מדיטציה או חווה איחוד כלשהו עם המודעות הנקייה הזאת יודע היטב

על מה אני מדבר.

אז כדי להתעלות מעל הרובוט, עלינו לחזור אחורה למודעות הנקייה שקודמת לכל הכללים של הרובוט.

כיצד אנחנו יודעים שאנחנו מנותקים מהרובוט ונמצאים באזור הגבוה של המודעות?

כשאנחנו מתבוננים בצלילות על משהו ללא דעה, ללא כן ולא, ללא בעד ונגד.

כל עוד יש לנו דעה לגבי משהו…אנחנו עדיין בתוך הרובוט.

מחוץ לרובוט אין דעה.

אז איך בכל זאת יודעים משהו אם אין דעה?

שאלה חכמה…

במצב של מודעות , יש לנו משהו גבוה יותר מדעה שנקרא: ידיעה.

אתם מכירים את המצבים הללו שיש לכם אינטואיציה חזקה ואתם פשוט יודעים משהו, אך אין לכם הסבר למה

ואיך?

אתם פשוט יודעים את זה…אתם מרגישים את זה…זהו מצב של ידיעה.

במצב של ידיעה, אין צורך לחשוב בהיגיון, או לעשות את הדרך של התרגיל כדי להגיע לפתרון.

כי אנחנו פשוט יודעים, ללא הסבר, ללא דרך, ללא מילים…פשוט יודעים.

אז מה שאני מציע לכל אחד שרוצה "לחשוב מחוץ לרובוט" לתרגל בכל יום זה מצב של ידיעה.

המוח מייצר דעה.

המודעות מייצרת ידיעה.

יותר נכון לומר, שהמודעות כבר נמצאת במצב תמידי טבעי של ידיעה, היא לא ממש מייצרת אותו, זה המצב

הטבעי שלה..

דעה היא תמיד על סמך הכללים הפנימיים שמכיל הרובוט, והיא רעיון שנוצר על סמך כלל מסוים.

ידיעה היא האמת היחידה הקיימת על סמך האינטליגנציה הגבוהה האוניברסלית שיודעת את הכל, וכוחה בכל.

כיצד מתרגלים ידיעה?

עלינו תחילה להירגע, להתבונן… ואז להתחיל למשוך את המודעות שלנו החוצה מכל אובייקט שהוא, עד שאנחנו חוזרים למודעות

נקייה.

עד שאין יותר בעד ונגד, כן ולא…פשוט התבוננות טהורה.

וכמה שיותר להירגע לתוך ההתבוננות הזאת.

זה בדיוק ההפך מלהתמקד על משהו…זהו יותר כמו לעשות זום החוצה במצלמה…

כשאתה עושה זום החוצה במודעות שלך, אתה יוצא מחוץ לרובוט ולפתע המציאות נהיית נקייה.

ללא ההשלכות שלך, ללא הדעות שלך…הכל בדיוק כפי שהוא.

במצב הזה נוצרת ידיעה.

יש למורה המואר אושו אמרה שמסבירה את המצב הזה הכי טוב שאפשר:

"כשהמודעות שלך אינה פונה לשום מקום, אתה נמצא בכל מקום."

זה בדיוק ה – "זום-האוט" שאני מדבר עליו.

במקום להתרכז על משהו, להחזיר את האנרגיה של המודעות, את המצלמה הזאת שלנו אחורה, פנימה.

כשאנחנו נותנים את המודעות שלנו לאובייקט מסוים, אם זאת מחשבה או אובייקט חיצוני, כל האנרגיה העצומה

הזאת מופנית החוצה.

כשאנחנו מחזירים את האנרגיה הזאת פנימה, מושכים אותה אחורה מכל אובייקט, כל העוצמה של האנרגיה

הזאת, מפעילה בתוכנו את "פנס המודעות שלנו" והמודעות הטהורה שלנו נפתחת לכל הכיוונים.

הזמן הופך לחסר משמעות, הכל הופך לחי יותר וצבעוני יותר, כל החושים שלנו מחודדים, והאנרגיה האדירה הזאת של הפוקוס שלנו, של היכולת שלנו להתמקד על אובייקט מסוים, על מחשבה מסוימת, לפתע מדליק לנו משהו מפנים, והאור שלנו נפתח.

זאת יציאה מחוץ לרובוט! מחוץ לכללים ששולטים עלינו בצורה מכאנית.

במצב הזה אנחנו חוזרים לאיכות הגבוהה שבנו.

במצב הזה אנחנו חווים ידיעה.

והכללים של הרובוט אינם חלים על המצב הזה…איזה מזל!

התאמנו בלהגיע למצב הזה…תניחו קצת את הרובוט בצד כדי להגיע לחדות הזאת של הידיעה.

תעשו זום האוט (החוצה) מהפוקוס שלכם על אובייקטים, התחברו למצב של ידיעה,

ומשם תוכלו לעשות זום-אין בצורה נכונה על כל נושא שתבחרו.

ככה חיים מעבר לכללים של הרובוט, ככה הרובוט מפסיק להשתמש בנו, ואנחנו מתחילים להשתמש ברובוט.

ואנחנו אומרים לו:

שלום רובוט…הנה הכללים החדשים שלך.

אלכס זיו



מוצרים של אלכס זיו