ניצוצות של הארה

במדיטציה יש רגע שבו אתה מוסר את השליטה לכח גדול יותר.

זה משהו מתרחש מעצמו. לא ניתן להזמין את זה, אפשר רק לחכות ולתת לזה לסחוף אותך פנימה.

כשהתחלתי לפני בערך 14 שנה לתרגל מדיטציה, זאת הייתה דרך מעולה להירגע, לשכוח לכמה רגעים מהעולם ולחוות שקט מיוחד שלא אופייני לשגרת היום העמוס והרועש שהורגלנו לחוות.

זה היה כמו נווה מדבר שמציע את צילו ואת מימיו הזכים לכמה רגעים של מנוחה.

לאחר שהתחלתי לתרגל יותר לעומק ולנסות להפוך את זה "מתרגיל" לדרך חיים, רבדים נוספים החלו להגיע, עומקים שלא חלמתי עליהם ולא ידעתי שהם קיימים.

יום אחד בשעות הערב כשאני יושב על ספסל ומביט לעבר העצים שמולי והשמיים הפתוחים, זה קרה.

"המשהו" הזה סחף אותי פנימה…

לפתע הראייה שלי נהייתה פנוראמית ובאותו הזמן חדה כמו של נץ, הגוף הרגיש חסר משקל, העצים נהיו חיים יותר, הם קיבלו צבע ירוק בגוונים קסומים שאף פעם לא ראיתי, הרגשתי שאני מחובר לכל מה שאני רואה, אני מרגיש את זה, הנוף שמולי מתחיל להתעורר לחיים והוא חלק בלתי נפרד ממני, אין לי גבולות…המודעות שלי צלולה, אין אף מחשבה בסביבה וגם לא נראה שמתקרבת אחת, פשוט הייתי נוכח שם עם הכל כהוויה אחת.

לאחר מספר דקות אנשים שקראו בשמי החזירו אותי חזרה, גרמו למחשבות לחזור אליי.

אך זה לא קרה בבת אחת, עדיין נשארה בי הארומה של החוויה המופלאה הזאת. כשקמתי והתחלתי ללכת, הרגשתי קל יותר וגבוה יותר, כאילו שאני מרחף קלות כשאני הולך, הרגשה מדהימה.

לאט לאט התחלתי לחזור "לעצמי" הקודם ותוך כדי כך אני מנסה להבין מה בדיוק חוויתי…ויותר חשוב, איך אפשר לחוות את זה שוב? בחיים לא הרגשתי כך, לא ידעתי שאני מסוגל להרגיש הנאה שכזאת שתבוא ככה סתם לפתע מתוכי ותציף אותי באושר עילאי שכזה.

מאותו הרגע התחיל מבחינתי "החיפוש" הצימאון לחוות שוב את אחד הרגעים הללו, רציתי לבחון כיצד אפשר לשוב לחוויה הזאת ולהישאר בה כמה שיותר.

אך הדבר שגיליתי היה שאני לא יכול לכפות על הרגעים הללו לבוא.

גם אם אשב שעות במדיטציה כמו נזיר בודהיסטי, זה עדיין לא מבטיח לי אפילו רגע אחד נוסף שכזה.

באותה התקופה מצאתי את התשובות שחיפשתי בספר של המורה הרוחני אושו שהסביר על החוויה הזאת.

הוא קרא לזה "סאטורי" והמשמעות של המילה היא "הצצה מוקדת להארה". זה כמו קדימון, כמו פרומו קצר לסרט הגדול של ההארה. ההתאחדות עם הקוסמוס, החוויה השמימית שכל מחפש רוחני שואף אליה.

אושו הסביר שכשאתה מתרכז על הרווח שבין המחשבות, על השקט של החלל הפנימי שלך שמכיל אותן, הרווח הזה מתחיל לגדול ואתה פחות מזדהה עם המחשבות שבאות וחולפות ויותר נשאר מעוגן "ברקע" שמארח את המחשבות. הרקע הזה זאת התודעה הנקייה והיא גם מי שאתה באמת, היא אחת ומשותפת לכל היקום. לכן כשאתה נמצא במצב הזה, אתה מרגיש שהכל מחובר לתודעה אחת מרכזית.

דבר חשוב שלמדתי מאושו זה שאם אני אצפה לחוויה הזאת שתבוא על סמך העובדה שכבר חוויתי אותה, היא לא תבוא. מפני שבמצב הזה אתה לא יכול להיות בשליטה. אתה צריך לוותר על השליטה או לוותר על החוויה. אם אתה מנסה להיות בשליטה, אתה נמצא במיינד "במחשבות" ומחשבות מסיטות אותנו מההוויה (מלהיות בהווה) מפני שהן צורכות את המודעות שלנו, את האנרגיה שלנו והן קושרות אותנו אל הדרמה שהן מביאות איתן בכל מחשבה מחדש.

יש להיות במדיטציה ולאפשר לדברים לקרות, פשוט להתרכז בחלל, ברווח שבין המחשבות, להרגיש ולהיפתח לרגע ההווה ולכל מה שקורה עכשיו ולאפשר לכל מה שיקרה לקרות מבלי להתערב.

יש להישאר צופה. כמו מצלמה או מראה שמשקפת את כל מה שקורה עכשיו מבלי לערב מחשבות בתוך השיקוף הזה, פשוט לצלם את מה שקורה בצורה נקייה.

לאחר שהבנתי שאין דרך לדרוש שוב את החוויה הזאת ושאין לי שליטה על זה, פשוט התחלתי יותר ויותר להתמקד בלהיות מודע לעצמי בתוך רגע ההווה, להיות קשוב לחושים שלי ולהירגע על הרגע.

כששחררתי את השליטה על התוצאות של המדיטציה ופשוט הייתי שם…החוויות הללו החלו לבוא שוב ובעוצמה גדולה יותר.

תפסתי את "הטריק" והוא היה: פשוט לזרום.

לכוון את המודעות שלי על הכלום שקורה עכשיו…והכלום הזה מכיל בתוכו עולם ומלואו.

זה כמו להמתין לאיזו יד שתמשוך אותך לעבר המופלא…אתה רק צריך להיות מוכן ללכת לטיול…

באחד המקרים הייתי כ 45 דקות רצוף במצב הזה, ללא כל מחשבה. זה היה בחוף הים ולא הייתה לי תחושה של זמן מפני שהזמן נעצר, הוא לא קיים מעבר למחשבות. כשחזרתי "לעצמי" הבטתי בשעון והבחנתי שעברו 45 דקות!!!

זאת הפעם הראשונה אולי שהבנתי בבירור שאני, זה לא המחשבות שלי. אני תודעה שהמחשבות באות לבקר בה. הבנתי שיש הוויה בעולם הזה שהיא נצחית ואני וכולנו מחוברים אליה, כולנו חלק ממנה.

היא קיימת בתוך כל מה שקיים בעולם.

מי שכבר חווה את זה, יודע היטב על מה אני מדבר.

מי שעוד לא, מוזמן לחוויה של החיים…זאת הזמנה פתוחה לכולם.

גם עכשיו, ההוויה שלי ושלך נהנות שם מאחורי הקלעים מריקוד לצלילי הקצב הטבעי של החיים.

כן, בזמן שאנחנו נצמדים למערכת הבידור הזאת של המחשבות הרצות, ההוויה שלנו נמצאת במסיבה אלטרנטיבית של אושר עילאי.

מידי פעם נחמד לקפוץ לביקור וליהנות ממה שקורה שם.

כדי להגיע לשם יש לעשות כמה דברים פשוטים:

מצא מקום שקט ורגוע, רצוי באוויר הפתוח והתחל להיות מודע לכל מה שקורה.

כן, אתה יכול לנסות את זה אפילו עכשיו בזמן קריאת המאמר…

הקשב לרגע לכל הצלילים שאתה מסוגל לשמוע ברגע זה…….הרגש כיצד המודעות שלך מגיעה לאוזניים ומגבירה שם את עוצמת הקול. האוזניים נפתחות ואתה שומע פתאום את הכל בצורה חדה וצלולה יותר, כל הצלילים שמופקים כעת ברגע זה מגיעים אליך בסימפוניה מכל כיוון אפשרי…האם אתה שומע את זה? את כל הצלילים הקטנים הללו?

המשך להאזין לצלילים והעבר את המודעות לנשימה, בזמן שאתה מאזין לשפע הצלילים שמגיעים התחל להיות מודע לכך שאתה נושם…האם אתה מרגיש את האוויר? האם אתה מודע למתי הוא נכנס ומתי הוא יוצא? קח נשימה עמוקה…

המשך במשך כמה רגעים לעקוב גם אחר הצלילים וגם אחר הנשימה בו זמנית….

עכשיו צרף לחגיגת ההווה גם את העיניים, המשך לקרוא את המאמר ובו זמנית שים לב שעיניך קולטות את כל התמונה שמופיעה לפניך…יותר ויותר פרטים נכנסים למסך הראייה וכל זה קורה בזמן שאתה פתוח לכל הצלילים שמתרחשים ברגע זה ועוקב אחר הנשימה הנכנסת והיוצאת…בבת אחת הראייה שלך קולטת את כל הפרטים האפשריים…כל מה שנמצא בשדה הראייה…האם אתה רואה את זה?

עכשיו, בזמן שאתה מודע לשמיעה, לנשימה ולראייה ברגע זה, התחל גם להרגיש את משקל הגוף שלך על הכיסא שאתה יושב עליו כעת…הרגש את חוק הכבידה שגורם לך להישאר על הכיסא, הרגש את כפות הרגליים, את הבהונות שלך, את הברכיים, הגב, הראש, המצח, האף, נשום…תהיה מודע לגוף שלך ובו זמנית תקלוט את כל מה שאתה יכול לספוג דרך האוזניים והעיניים, וכמובן תהיה מודע לנשימה שנכנסת ויוצאת ברגע…

כל החושים שלך חדים וצלולים ואתה נותן להווה להיספג לתוך ההוויה שלך…אתה נמצא כאן, אתה נוכח ומודע לכל דבר הכי קטן שמתרחש עכשיו…

השאר במצב הזה לכמה רגעים נוספים…

אני בינתיים אומר לך להתראות…נתראה ברגע ההווה הבא.

אלכס זיו



מוצרים של אלכס זיו