אומנות אמירת ה -"לא"

העולם מלא בפליזרים, אנשים שנוהגים לומר כן למצבים שבא להם להגיד בהם לא!

גם אני בעברי הייתי אחד מהחבורה המכובדת הזאת, עד שגיליתי שלהגיד "לא" למצבים שלא בא לי להגיד להם כן, זה הרבה יותר נחמד ואוטנטי ובכלל ובכלל לא נורא.

אני זוכר כיצד לפני 10 שנים בערך הייתי בטיפול אצל איזו "רופאת אליל" (גם הביקור הזה אצלה היה חלק מהרגל אמירת ה-כן…)

תוך כדי טיפול היא אמרה לי משהו שפגע בדיוק על ראש המסמר, היא אמרה: "למה אתה לא אומר את דעתך האמיתית ושומר דברים בפנים? אתה מנסה לא לפגוע באחרים אך אתה בעצם פוגע בעצמך כאשר אתה אומר כן ובעצם מתכוון ללא…וזה ממש לא בריא."

ההבחנה שלה הייתה נכונה, הרגשתי את זה. מאותו היום החלטתי שאני מתחיל לתרגל את אומנות אמירת ה- לא.

הפילוסופיה מאוד פשוטה והיא כדלקמן:

כשמציעים לך להצטרף, אם זה ליציאה לבילוי, ביקור קרובים, חברים, טיול, או אפילו דבר כללי כמו לשמוע הצעה עסקית, או לענות לסקר טלפוני כשלא מתחשק לך… עליך לעצור לרגע ולנסות להרגיש בעזרת הרגש והגוף, כיצד זה מרגיש.

אם הרגש והגוף מתנגדים, פשוט אמור בנימוס: "תודה על ההצעה, אך אני בוחר לוותר."

אם שואלים אותך למה?

אמור: "פשוט לא בא לי." או, במקרה שאתה רוצה לומר "לא בא לי" בצורה יפה יותר, אמור:

"אני פשוט לא מתחבר לזה," זאת התשובה הטובה ביותר.

הדבר המפליא שגיליתי היה שנראה כי אנשים העריכו אותי אפילו יותר כשלמדתי לומר "לא" בצורה אוטנטית וגם אני התחלתי להעריך את עצמי יותר.

וזה משפיע גם על אחרים בסביבתך, לפתע אנשים אחרים שמאזינים מהצד גם מתחברים לאמת שלהם ואומרים: "וואלה, בעצם גם לי לא בא ללכת…או לעשות את זה."

כאילו שהם קיבלו אישור לומר את אשר בליבם, הם קיבלו השראה והתחברו לאמת שלהם.

אחד מהם אמר לי: "גם לי לא בא ללכת, אבל אשתי תכעס עליי אם אני לא אלך."

כך בדיוק זה ניהפך לתבנית, להרגל, הם שוב ושוב עושים דברים שהם לא באמת רוצים לעשות וזה הופך להרגל אוטומטי ובסופו של דבר, להרגל מזיק.

השורש של ההרגל הזה מתחיל מהילדות.

כילד, אתה רוצה בעיקר להבטיח לעצמך אהבה, אתה רוצה להיות בטוח בכך שאוהבים אותך.

ממבט תמים של ילד, הוא שם לב שכאשר הוא עושה משהו לשביעות רצונם של הוריו, הוא מקבל מהם הערכה ואהבה.

וכאשר הוא מתנגד למשהו שהם מבקשים ממנו לעשות, התגובה היא דחייה, אכזבה או כעס ובאופן כללי: חוסר אהבה.

לכן ילד שזקוק לאהבה מתחיל להיות פליזר, הוא מוותר על רצונותיו ודעותיו כדי לקבל מהאחרים הערכה ואהבה.

הוא לא אומר את דעתו האמיתית וממציא לעצמו תירוצים כדי לכסות על כך.

זאת הופכת להיות תבנית.

זאת אמונת תנאי שורשית שאומרת משהו כמו:

"אני מספיק טוב, מוערך או ראוי רק כאשר אנשים חושבים עלי דברים טובים."

וכל מה שנופל לקטגוריה שעלולה לסכן את המעמד הדמיוני הזה של "חושבים עליי דברים טובים" מודחק פנימה.

הבעיה בתבנית הזאת היא שהיא אינה בריאה לא לגוף ולא לנשמה.

כשאתה עושה משהו תוך כדי התנגדות פנימית אליו, אתה מכיל בתוכך אנרגיה שאינה באה לידי ביטוי.

האנרגיה הזאת מודחקת בסופו של דבר פנימה לתוך הגוף ומכיוון שהיא חייבת להמיר את עצמה, היא מתבטאת בדרך כלל בצורה של עייפות פיסית, בריאות לקויה, ומבחינה נפשית, נטייה לדיכאונות, עייפות מנטלית, חוסר מוטיבציה.

אין צורך להגיע למצבים כאלו, יש לך זכות בחירה, השתמש בה.

אם אתה אחד מהפליזרים, התחל להראות לעצמך ולעולם שזה לא מובן מאליו שתמיד ישמעו ממך כן.

כל מה שאמיתי הוא יפה. "לא" שמגיע מתוך האמת שלך הוא הרבה יותר יפה מ – "כן" מזויף.

זה הרבה יותר בריא להיות אמיתי עם הרגשות שלך, זה מוסיף לך חן ועל ידי אמירת האמת שלך, אתה גם מכבד את האחרים, גם אתה היית רוצה שאנשים יהיו אמיתיים כלפיך, אפילו אם זה אומר שתשמע מהם מידי פעם "לא" כאשר תציע משהו שלא מדבר אליהם.

כשזה מגיע לבני זוג או משפחה, תמיד ניתן לשוחח על זה, לחשוף את הרגשות האמיתיים, לפרוס את הקלפים על השולחן ולראות מהי הדרך הטובה והנעימה ביותר עבור כולם.

זה בסדר להגיע לפשרה ואפילו רצוי, אך הכלל הוא שקודם כל האמת צריכה לצאת לאור, הקלפים צריכים להיפתח ואז הכל מתחיל לזרום באופן בריא ומאושר יותר בחיים של כולם.

ישנה דרך נגדית ובריאה שנקראת אומנות ה – "כן". והיא לומר כן לכל מה שאתה כן רוצה לעשות.

האומנות הזאת משלימה את הקודמת והן עובדות בצורה יפה אחת עם השנייה.

הפילוסופיה פשוטה:

אמור "לא" למה שאתה לא רוצה ו – "כן" למה שאתה רוצה.

תהיה אמיתי ל- כן והלא שלך והחיים יהיו הרבה יותר שמחים ורגועים.

אלכס זיו



מוצרים של אלכס זיו