שמרו על עצמכם מבפנים

היום אני רוצה להאיר על נושא חשוב ומעניין.

אנשים עושים הכל כדי לשמור ולהגן על עצמם מבחוץ, מבחינה חיצונית,

אך משאירים את עולמם הפנימי חשוף ופתוח.

מגיל קטן מלמדים אותנו ההורים על בטיחות בבית, ובבית הספר מלמדים אותנו על כללי בטיחות שונים,

אך אף אחד אינו מלמד אותנו להגן על העולם הפנימי שלנו,

על עולם המחשבות, הרגשות והאמונות.

וזה חלק חשוב ממה שאני כל הזמן מלמד במאמרים ובמוצרים שלי.

אני מלמד אנשים להגן על עולמם הפנימי וליישם אסטרטגיה נכונה כדי שהדרך לשגשוג תהיה פתוחה עבורם.

עלינו לבנות לעצמינו (האידיאל זה מגיל קטן מאוד…מהרגע שמתחילים לדבר) רשת הגנה מחשבתית / רגשית.

בדיוק כמו שהלוליינים שהולכים על חבל, דואגים לרשת שתתפוס אותם במקרה שהם יצאו מאיזון.

הרשת הזאת קיימת בתוכנו, והיא המודעות שלנו, שהיא "הצופה".

יש בנו מצלמה של מודעות נקייה שכל הזמן צופה בחיים שלנו ולא מדברת, לא מתערבת, היא פשוט צופה.

היא כמו מצלמת אבטחה פנימית.

מעטים הם האנשים שמודעים לצופה הפנימי הזה, מכיוון שרוב האנשים התרגלו להזדהות בצורה מלאה עם המחשבות שלהם.

אך המחשבות שלנו הם לא מי שאנחנו, הן כמו בגדים פנימיים שמלבישים את האווירה שלנו, אך הן לא הגוף הטבעי שלנו שאתו נולדנו.

הגוף הטבעי שלנו הוא הצופה הזה, המצלמה הזאת שצילמה את הכל עוד לפני שלימדו אותנו לדבר.

והיא ממשיכה לצלם כל חיינו.

והמחשבות אינן יכולות לגעת בה, או להשפיע עליה.

זאת מראה נקייה, מודעות צלולה שנשארת צלולה כל הזמן.

אז איך שומרים על עצמינו מבפנים?

אנחנו משתמשים בעין הצופייה שלנו, במצלמת האבטחה הפנימית שלנו…ומתבוננים!

העיניים הפיזיות שלנו כל הזמן באופן אוטומטי בוחנות ומחשבות את המרחב שבחוץ, כדי שלא ניתקל בחפץ, או ניפול לבור וכדומה.

מה שעלינו ללמוד לעשות ללמוד להתחבר בו זמנית גם לעיניים הפנימיות שלנו,

למודעות הצלולה שלנו ולבחון גם את המרחב הפנימי שלנו.

אנחנו מתאמנים ומתרגלים להביט גם פנימה במשך היום ולבדוק בהתמדה מה קורה שם בפנים.

ואנחנו עושים את זה בשני שלבים:

שלב ראשון הוא שלב סקירת המרחב / ההתבוננות.

בדיוק כפי שאנחנו מביטים קדימה וסורקים את המרחב כשאנחנו הולכים ומוודאים שאנחנו לא נתקלים בעמוד חשמל,

אנחנו מתבוננים / סורקים את המרחב הפנימי שלנו לוודא שאנחנו לא נתקלים שם באיזה אובייקט מכשול פנימי.

כך עושים את זה בעולם הפנימי:

אנחנו שואלים את עצמינו,

"על מה אני חושב עכשיו? מה אני מרגיש עכשיו? מה אני מדמיין עכשיו? מהי הגישה שלי עכשיו?"

אם אנחנו מזהים שהמחשבות או הרגשות שלנו דופקות את ראשן שוב ושוב באיזה עמוד ברזל פנימי שלא הבחנו בו, אנחנו קודם כל מפסיקים את זה מיד.

המודעות עצמה לפעולה המיותרת והמזיקה הזאת, מספיקה כדי להפסיק את דפיקת הראש הפנימי שלנו בעמוד הפנימי הזה.

ועכשיו…יש לנו כמה דקות של הזדמנות…

מכאן עוברים לשלב השני…

והשלב השני הוא:

אסטרטגיה!

אנחנו בודקים מהו העמוד הזה שנכנסנו בו ככה בלי לשים לב,

לומדים את הגורם המתקל, מבינים אותו, ואז עוברים לתכנן את הדרך שלנו מחדש.

אנחנו שואלים את עצמינו,

"אוקיי, עכשיו שאני כבר לא דופק את הראש הפנימי שלי בעמוד הפנימי הזה…

מה היעד שלי? לאן אני רוצה להגיע?"

ובתרגום לעולם הפנימי:

מה אני בוחר לחשוב עכשיו? מה אני בוחר להרגיש עכשיו? מהן האמונות שאני בוחר שיהיו לי בנושא? מהי הגישה שאני בוחר בה?

אנחנו מתפקסים מחדש על היעד, ומקטלגים את "העמוד" הזה, כאובייקט שמפריע, כדי שתת המודע ידע לזהות את העמודים והבורות האלה בפעמים הבאות, כך שנמנע מלהיתקל בהם מלכתחילה.

האימון הזה, של לשמור על עצמינו מבפנים, בעזרת החושים הפנימיים שלנו, בעזרת המצלמה הפנימית שלנו הוא דבר חשוב ביותר.

זוהי נקודת התורפה של רוב האנשים.

אנשים עושים הכל כדי להגן על עצמם מפני גורמים חיצוניים, אך משאירים את המרחב הפנימי שלהם פתוח.

פתוח להשפעות של אחרים, וכמובן, פתוח להשפעות השליליות של עצמם.

כל מה שצריך זה להיות ערני, ולשים לב לאובייקטים גם במרחב הפנימי שלנו.

וזה יהפוך עם הזמן להרגל אוטומטי!

בדיוק כפי שהיום אתם לא נתקעים בעמודים ברחוב ויודעים להימנע מכל מיני חוויות כאלה באופן אוטומטי,

כך בדיוק זה יקרה עם המרחב הפנימי שלכם.

כדי שהדרך היומית שמובילה לשגשוג מתמיד תישאר פתוחה ובטוחה עבורכם,

שמרו על עצמכם מבפנים!

אלכס זיו



מוצרים של אלכס זיו