מי לא היה שם? ברגעים שצריך להחליט על כיוון מסוים והראש מתחיל לעבוד שעות נוספות, כל כישורי הלוגיקה והמתמטיקה מתחילים לעבוד, הדמיון משליך תמונות לעבר העתיד לגבי אופציה א' ב' ו-ג'…וכן כדאי מול לא כדאי ובין לבין נכנס גם איזה אולי קטן כזה שלא סגור על עצמו.
ואז אנחנו מנסים לשכנע את עצמנו על ידי שכנוע אחרים בטענות ההגיוניות שלנו, אנחנו עומדים על דעתנו ועל הנימוקים המשכנעים כשכל זה בעצם מחפה על חוסר וודאות נסתר שמגיע מתוכנו.
ואילו שם למטה בבטן הרכה יושב לו המנגנון היותר חכם שלנו ומביט עלינו משועשע.
הוא נותן לנו להתברבר ולעשות מעצמנו צחוק כי הוא יודע שבסופו של דבר אנחנו נפנה אליו והמילה האחרונה תהיה שלו.
הקונפליקט נוצר מעצם האינטראקציה, בכך שהראש לא ממש סומך ומאמין לבטן ואילו הבטן בטוחה בעצמה ולא ממש אכפת לה מהראש המלומד והאנליטי.
אז למי להקשיב? ולמה אנחנו כל הזמן חופרים עם הראש כדי להגיע בסופו של דבר לתשובה שקיימת מלכתחילה בבטן?
דיאלוג בין הראש לבטן…
בטן: הי ראש, למה אתה נראה מוטרד היום?
ראש: אה…סתם, אני פשוט מנסה לנתח את הנתונים ולהבין בצורה הגיונית מה כדאי לי לעשות.
בטן: אני רואה שאתה טרוד כבר כמה שעות, עוד לא הגעת להחלטה?
ראש: לא, מפני שעל כל דבר חיובי שאני מוצא, מגיע לו בן הזוג השלילי שלו וגם טוען טיעונים הגיוניים נגד הרעיון. אני מקשיב לשניהם וכל אחד מהם נשמע צודק…
בטן: האם אתה חושב שככה תוכל להגיע להחלטה?
ראש: מממ…אני לא יודע, אני צריך לחשוב גם על זה : )
בטן: טוב, שיהיה לך בהצלחה, אני כאן בשבילך כל הזמן אם תרצה לשמוע בעצתי.
ראש: אם כל הכבוד, חברה יקרה, את מחליטה בצורה אימפולסיבית רגשית, הגיון זאת אומנות שאת לא שולטת בה.
בטן: אתה צודק, אך שנינו יודעים שהתשובה נמצאת אצלי, אתה רוצה שאגלה לך אותה?
ראש: לא תודה, אני חייב להגיע לפתרון בעזרת ההיגיון שלי.
בטן: טוב חברי, אני כאן בבטן אם תצטרך אותי…
ראש: תודה רבה…
(לאחר מספר ימים)
בטן: הי ראש, יש התקדמות בנושא?
ראש: אמממ…לא ממש, אני נמצא באותה הנקודה, והאמת היא שכבר אין לי חשק לחשוב על הנושא, בא לי פשוט לעזוב את העניין, אני רוצה קצת שקט.
בטן: אתה רוצה שאני אעזור לך?
ראש: כן.
בטן: טוב, תיכף נתחיל…
בטן: הבנתי שאתה מתלבט בין שניים או שלושה דברים עיקריים, נכון?
ראש: כן, שלושה כיוונים.
בטן: דמיין לרגע את שלושת האפשרויות מולך כשהן ניצבות כמו תמונות…ודמיין שאתה מחזיק בידך מגנט עוצמתי ואתה מניף אותו קדימה לעבר התמונות, לאיזה תמונה מבין השלוש הוא נוטה להימשך?
הורד לרגע את כל החישובים, השאר את ההיגיון בצד לרגע אחד, אל תשאל אם זה אפשרי או לא או במה זה כרוך, רק נסה להרגיש…
ראש: כן יש תמונה אחת שהמגנט נמשך אליה…אך מי מזיז את המגנט?
בטן: זאת אני שמזיזה את המגנט, שמת לב שהמגנט זז עוד לפני שחשבת על זה?
ראש: נכון.
בטן: התשובות שנכונות עבורך תמיד מגיעות מהבטן, אך אתה מעצם היותך ראש חייב לחשוב על האופציות הקיימות.
ראש: כן, אבל את צודקת, לבסוף זה תמיד חוזר לבטן.
בטן: החלטות ובחירות נעשות בשנייה, פשוט לוקח זמן לראש להתחבר לתחושות הבטן, זה ידוע שאנשים עם חוש חד לעסקים פועלים מהבטן ומשייפים ומפלסים את הדרך בעזרת הראש.
ראש: האם יש עוד תרגילים שאת יכולה ללמד אותי כדי שאני אחשוב מהבטן?
בטן: יש המון, לדוגמא, אתה יכול לדמיין שהבטן שלך מכילה את התמונה עם האפשרות הנכונה, לעצום את עיניך ולנסות לזהות איזו תמונה יושבת בבטן, התמונה שנמצאת שם היא הבחירה הנכונה. אתה יכול גם להמציא תרגילים כאלה בעצמך מפני שמעבר להיגיון הקר, יש לך יכולת לדמיין וליצור על מסך התודעה שלך דברים. אז בפעם הבאה שאתה עומד בפני התלבטות ולא מצליח לבחור לכאן או לכאן, פשוט תזכור שהבטן כבר יודעת את התשובה וזאת התשובה הנכונה עבורך. תעבור מאזור החשיבה האנליטית וההגיונית לאזור המפותח של הדמיון שלך ובעזרתו תוכל לשלוף את התשובה ממני, מהבטן.
ראש: מעולה, תודה!
נסה להיזכר בעבר שלך ותיווכח לראות שבהמון מקרים ידעת כיצד לפעול כבר מהבטן, אך הראש התחיל לשחק ימינה שמאלה ולטעון טיעונים שונים שבלבלו אותך עוד יותר.
זאת הדרך שבה אנשים נוטים לפספס הזדמנויות, על ידי חשיבת יתר ומיעוט בהקשבה לאינסטינקטים ובחוסר פעולה.
אם זה מרגיש בסדר, זרום עם זה! אתה תראה שזה יצא לטובה כך או אחרת.
האנשים המצליחים ביותר, הם אנשים שמקשיבים קודם כל לבטן שלהם, לתחושות שלהם, לאינטואיציה.
התשובה נמצאת שם עוד לפני שנשאלה השאלה…
אלכס זיו
תפריט נושאים לבחירה:
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.