אם משהו עבד טוב עבורכם, תעשו את זה שוב.
אם משהו עובד עבורכם תמשיכו לעשות את זה.
כמה פעמים ניסיתם משהו, זה עבד, ראיתם התקדמות, ראיתם תוצאות, ולאחר כמה ימים הפסקתם לעשות את זה כי חשבתם שזה כבר שלכם?
זאת טעות.
אם משהו עובד, לא מפסיקים לעשות אותו.
עושים אותו שוב ושוב, משתפרים בו ומשפרים אותו.
מה שהתאמנו עליו הרבה, הוא כבר חלק מאיתנו.
בילדותי התאמנתי בקראטה שנים, יום יום, חזרתי על אותן תנועות.
היום אני יכול לעשות את אותן התנועות למרות שעברו כבר הרבה שנים.
אני יכול להתחיל מאותו המקום שהפסקתי, כי התנועות האלה הם חלק ממני.
אני לא אעשה אותן חלק כילד, אך לא אצטרך לחשוב על התנועה הנכונה, זה חלק ממני.
אותו הדבר לגבי סקיייטבורד. רכבתי כל יום כילד.
לפני כמה שנים קניתי סקייטבורד, מהר מאוד המשכתי מאותו מקום שהפסקתי.
אם אתם לומדים ממני טכניקה ממאמר או ספר שכתבתי, מנסים אותה לכמה ימים, זה לא מספיק.
דברו איתי אחרי שנתיים, אחרי שתרגלתם יום יום את הטכניקה.
כמו הבחור ששיתף איתי את סיפור ההצלחה שלו במאמר הטכניקה הגבוהה ביותר
הוא קרא ותרגל בכל יום את הספר כוחה של החלטה נחושה והצליח.
אל תפסיקו לתרגל משהו שעובד עד שזה הופך לחלק ממכם.
צריך סבלנות, אך הסבלנות משתלמת.
כל מי שהגיע להישגים בכל תחום, עבר את אותה הדרך.
הוא מצא משהו שעובד עבורו, ותרגל אותו בכל יום עד שזה נהיה חלק ממנו.
אז אם אתם מוצאים משהו טוב, משהו שעובד, אל תתנו לזה ללכת.
יש לכם רוטינת בוקר שעבדה טוב עבורכם…למה להפסיק לעשות אותה?
יש לכם תזונה מסוימת שגרמה לכם להרגיש טוב ולהיות אנרגטיים….למה להפסיק?
יש לכם תחום יצירה, עשיה, שאתם אוהבים ומייצר הכנסה טובה עבורכם…למה להפסיק?
יש למוח נטיה ביולוגית לחפש ״ריגושים חדשים״ כדי להרגיש את ההנאה משחרור הדופמין.
הבעיה עם זה, היא ש״הישן והטוב״ כבר לא מעניין אותו…אחרי יומיים!
כל האינטרנט עובד עכשיו על מהירות על.
פוסט של לפני שעה כבר נחשב לישן ולא רלוונטי.
אפילו פוסט של לפני כמה דקות כבר לא רלוונטי.
המוח שלנו רץ לבדוק כל פעם מה חדש? מה מרגש?
זה הדופמין הזה.
זאת כנראה גם הסיבה שאנחנו לא ממשיכים לעבוד עם מה שיעיל. כי אנחנו כל הזמן מחפשים משהו חדש.
איך ספורטאים ממשיכים להתאמן בכל יום על אותן התנועות?
רוטינה, סדר יום, משמעת עצמית, וכמובן מסגרת של אימון, שהמאמן מחייב אותם לבוא ולעשות את התרגילים.
לגבי הדופמין, הם מקבלים אותו מתחושת ההתקדמות. כל פעם הם קצת יותר טובים ממה שהם היו.
וכמובן הכסף. עבורם ועבור האנשים שהם אוהבים והמטרות החשובות להם. זאת מוטיבציה חזקה להמשיך לעשות את זה, במיוחד שזה משהו שהם אוהבים וטובים בו.
הם שמים לעצמם מטרות גדולות, וההתקדמות לעבר המטרה נותנת להם מוטיבציה להמשיך להתאמן בכל יום.
הבעיה הגדולה עם ספורטאים ועם כולם, זה ברגע שהם הגיעו למטרה, הם לא ממשיכים להתאמן וליישם כמו שהם עשו לפני שהמטרה הושגה. כי הדופמין מחפש דברים חדשים, ומבחינתם הם כבר השיגו, אז אין יותר את הריגוש בטיפוס, במרדף, אחר ההישג.
להגן על ההישג, פחות מרגש מאשר להגיע אליו בפעם הראשונה.
מעטים הצליחו לשמור על הריגוש הזה והם נחשבים לטובים בכל הזמנים.
כמו מוחמד עלי, רונאלדו, ועוד כמה כאלה.
״הטובים בכל הזמנים״ הם דוגמאות של אנשים שגם התאמנו הרבה וגם הצליחו לשמור על האהבה למשחק. על הדופמין ברמה כזאת שהאימון והמשחק ירגש אותם בכל יום מחדש.
עשיתי הפסקה עכשיו לכמה דקות מכתיבת המאמר וביוטיוב הופיע ראיון עם מוחמד עלי.
מעניין…הרגע הזכרתי אותו במאמר…
והראיון מתחיל כך:
המראיין אומר לו, אתה בן 40…דיברת כמה פעמים על פרישה… אתה עדיין חושב על זה?
מוחמד עלי אמר שהוא חשב על זה אך הוא הביט איך אשתו מאכילה את התינוק החדש בחלב וכל פעם הוא בוכה ורוצה עוד…והוא חשב לעצמו שעוד 10 שנים הוא לא יתאגרף יותר, ובעוד 10 שנים התינוק הזה יהיה בן 10 והוא יצטרך כסף, הילד יצטרך ספרים לבית הספר, בגדים, כסף לאוטובוס…ועוד 20 שנה הבת שלו תצטרך בית, עבודה…ובגלל שהוא לא חשב קדימה…הבת של מוחמד עלי הגדול מכולם תצטרך לעבוד כמלצרית בלי שיהיה לה כסף לקנות לעצמה בית…והוא חשב לעצמו שהילדים שלו בטוח יצטרכו כסף ולא בטוח שהם יצליחו כמוהו…ואם הוא יתאגרף ויתחרה עוד חמש שנים וישקיע את הכסף נכון, לא רק הילדים שלו, גם הנכדים שלו יהיו מסודרים. ואז הוא יוכל לפרוש ולנוח בידיעה שהוא חשב נכון ועשה את הדבר הנכון עבור המשפחה שלו.
והוא אכן עשה את זה, זאת היתה התקופה לאחר שלקחו לו את התואר אלוף העולם בגלל הדעות הפוליטיות שלו. והוא חזר להיות אלוף עולם. ולנצח את הטובים ביותר, לאחר גיל 40!
אז הוא המשיך להתאמן ולהשתפר ולהתחרות ולנצח, כי תחושת האחריות כלפי המשפחה שלו נתנה לו את הדומפין.
בכל פעם שהוא מתאמן, בכל פעם שהוא מנצח יריב נוסף, הוא זוכה עבור הילדים והנכדים שלו.
זה היה הדרייב שלו בגיל 40 להמשיך להתאמן, להתחרות בטובים ביותר בעולם ולנצח.
אך במקרים אחרים, ברגע שספורטאים נהיים אלופים, הדרייב נשכח, ואז מתחילה הירידה.
רבים מהם מחפשים חומרים לא טבעיים שיתנו להם את תחושת ה High הזאת שכבר אין להם כי הם כבר השיגו את מה שרצו.
או שהם עושים שטויות, פוגעים לעצמם בהצלחה, רק כדי לטפס שוב למעלה.
זהו דפוס קלישאתי שהרבה ספורטי על ואנשים מצליחים מתחומים שונים חוזרים עליו.
הצד הטוב של זה עבורם, שבגלל שהם התאמנו המון, הם יכולים בקלות להתחיל מאיפה שהם הפסיקו, והרבה עשו את זה בהצלחה.
הם רק צריכים את הסוויץ׳ הנכון מעצמם או ממאמן טוב, שיכוון אותם מחדש לאנרגיה שהיתה להם לפני הזכיה.
הדפוס של ספורטאי על הוא אותו דפוס של כולם לגבי המשך יישום של דברים שעובדים.
אנשים מנסים טכניקה מסוימת, וכשזה מתחיל לתת תוצאות, הם מרגישים שהם כבר יודעים את זה, ועכשיו המוח שלהם מחפש טכניקה חדשה, ריגוש חדש.
בגלל שהם לא תרגלו מספיק את הטכניקה, היא לא חלק מהם, הם לא משלבים אותה אוטומטית ביום יום, הטכניקה לא יכולה לתת להם תוצאות.
טכניקות הם כלי עבודה.
כשלא משתמשים בכלי עבודה, הוא לא יכול לתת לך תוצאות.
אפשר ללמוד טכניקות חדשות, אפשר לשפר טכניקות, זה תמיד דבר טוב.
אך צריך לשים לב לדפוס הזה של ללמוד משהו חדש, ולעזוב אותו תוך יומיים עבור עוד משהו חדש.
לא התאמנו מספיק כדי שהטכניקה הזאת תהיה חלק מאיתנו לאורך שנים, כדי שנוכל לחזור אליה בקלות ולהתחיל מאותה נקודה שהפסקנו.
תזכרו מה עבד עבורכם טוב ותחזרו ליישם את זה עד שזה יהפוך לחלק ממכם.
ואם משהו טוב חדש מופיע, אל תפסיקו לעשות את הישן, התאמנו על שניהם. תמצאו זמן לשלב את כל מה שעובד בשגרת היום שלכם, כך שזה לא ירגיש שזה לוקח לכם זמן, אלא שזה חלק מהרוטינה היומית שלכם.
תשאלו את עצמכם…
מה עבד עבורי הכי טוב בתחום הכושר? התזונה? הצירתיות? ההרגשה הטובה? יצירת מציאות? אהבה? כסף? שמחה?
בתקופות הכי טובות שלכם…מה עשיתם שגרם לתקופה להרגיש הכי טובה? שגרם לכם להרגיש הכי טוב? שאתם חיים את הרגע, נהנים, מתקדמים, מצליחים.
ושאלה טובה נוספת היא…
בתקופה מסוימת, בתחום מסוים, בזמן שמשהו אצלי משהו לא עבד טוב, האם בדיוק באותה תקופה באותו תחום משהו שאחרים עשו עבד טוב עבורם?
אם אתם מזהים גם את זה, יש לכם תמונה רחבה יותר של מה שעובד טוב שאתם יכולים להוסיף לארסנל הידע שלכם ולהשתמש בו.
לכל תוצאה טובה שכזאת יש דפוס, יש טכניקות, יש רוטינה.
השתמשו במה שעובד ויעיל עד שהוא יהפך לחלק ממכם.
אל תמשיכו לעשות את מה שלא עובד ולא יעיל.
ותמצאו טריקים קטנים שגורמים לכם לאהוב לתרגל את מה שעובד עבורכם.
תמצאו סיבה טובה להשקעה שלכם, משהו שנותן לכם דרייב חזק מההתרגשות והסיפוק של להשיג.
תמצאו ריגושים קטנים, בתוך התרגול, שמייצרים דופמין ונותנים לכם מוטיבציה טבעית לרצות לעשות את זה
היום ושוב מחר.
אם משהו עבד טוב עבורכם, תעשו את זה שוב.
אם משהו עבד טוב אצל אחרים, תנסו לשלב את זה במה שאתם עושים כדי לשפר ולהרחיב את היכולות שלכם.
עד שזה יהפוך לחלק ממכם והרוטינה היומית שלכם.
אלופים ממשיכים להתאמן עד שהטכניקה הופכת לחלק מהם.
ואז היישום הופך עבורם לטבעי.
הם מרגישים מוזר כשהם לא עושים את זה.
יום שבו אני לא עושה ספורט, מרגיש לי מוזר…
זה הפך לחלק מהרוטינה היומית שלי. לאורך כל היום.
יום שאני לא מתחבר להבנה גבוהה ומיישם אותה, מרגיש לי מוזר…
אנחנו צריכים להתאמן הרבה, כל יום, כל רגע פנוי, על מה שאנחנו רוצים שיהיה חלק מאיתנו, עד שזה נהיה חלק מאיתנו.
מה שאני אומר לכם, אני אומר גם לעצמי.
תתאמנו כמו אלופים!
אלכס זיו
תפריט נושאים לבחירה:מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.