100%

כשאנחנו נותנים 100% מעצמינו, זה לא מוריד מהכוח שלנו, זה רק מגביר אותו.

כשאנחנו נותנים פחות מ 100% זה תמיד מוריד מהכוח שלנו, זה רק מפחית אותו.

והנה הסיבה:

פחות מ 100% זה פיצול של המודעות שלנו.

כשהיא מאוחדת עם עצמה, הכוח נמצא במקסימום ועוד מתווסף.

כשהיא מפוצלת, הכוח מתחלק, ונהיה קטן יותר.

כל דבר בחיינו שאנחנו נותנים לו פחות מ 100% מפצל את הכוח שלנו.

זאת הסיבה שמיסטיקנים שונים חזרו ואמרו שעלינו להתאמן בלהיות ״נוכחים״ בכל מה שאנחנו עושים.

הנוכחות הזאת שהם מדברים עליה היא המודעות המלאה שלנו.

100% מעצמינו, זה 100% מהמודעות שלנו.

אחד הטריקים החשובים של החיים הוא ״איחוד המודעות״ על מה שאנחנו בוחרים להתמקד בו בכל רגע.

אם זאת שיחה עם מישהו, 100% מהמודעות שלנו צריכה להיות בשיחה הזאת.

ומי שחווה את זה יודע שאיכות ועומק השיחה הופכים למשהו משמעותי ומהנה…לחוויה.

אם אנחנו עובדים על משהו, 100% מהמודעות שלנו צריכה להיות בעבודה הזאת.

האיכות של תוצרת העבודה וההנאה מחוויית היצירה תהיה מקסימאלית.

כשאנחנו בוחרים לחשוב על משהו, 100% מהמודעות שלנו צריכה להמיר את עצמה לתוך החשיבה הזאת.

אם אנחנו מדמיינים משהו, 100% מהמודעות שלנו צריכה להתמזג לתוך הדמיון כדי ליצור מציאות.

בחברה שלנו אנשים רבים סובלים מעייפות כרונית…מהסיבה העיקרית הבאה: אנחנו מפוצלים.

מה מפצל את המודעות שלנו לאורך היום? דאגות.

אנשים נמצאים 30% בעבודה ו 70% בדאגות שלהם.

וזאת לא דאגה ספציפית…כי כשאחת נפתרת, הבאה בתור מייד מגיעה כדי להחליף אותה.

התרגלנו לפצל את המודעות שלנו, ולתת נתח נכבד לדאגות עתידיות דמיוניות שאין להן שום ביסוס במציאות של הכאן ועכשיו שלנו.

אנחנו פשוט לא נוכחים במה שאנחנו עושים.

הביטו על אנשים שמשוחחים…העיניים שלהם בורחות לכל מיני חלומות בהקיץ במהלך השיחה…כל אחד מפוצל למקום אחר…אנשים לא נוכחים…לא מביאים 100% מהאנרגיה שלהם לכאן ועכשיו.

הביטו בנותני שירות למיניהם…הם כמו רובוטים…ממלאים במינימום את מה שמתבקש מהם…אך מרגישים בשנייה אחת ש״הם״ לא כאן.

הם מפוצלים.

ואיזה הבדל זה לקבל שירות מאדם נוכח…הבדל של שמים וארץ…וזה עצוב שבימים אלה, זה מרגש לקבל שירות מאדם שנוכח ב 100% איתך בזמן שהוא נותן לך שירות.

זה צריך להיות הסטנדרט, אך למעשה זה היוצא מן הכלל.

בגלל שאנחנו מפוצלים.

אנחנו לא נוכחים, וכתוצאה אנחנו עייפים…עייפות נפשית שמתבטאת בעייפות פיזית, בחוסר חשק ותשוקה לחיים, כעס, עצבנות ועוד…

במדד הפיצול, אנחנו נותנים יותר מודעות לדאגות הדמיוניות שלנו, מאשר לחיים האמיתיים שקורים ברגע זה.

המצב צריך להתהפך.

הדאגות צריכות לקבל מינימום מודעות, ובשאיפה להוריד אותן לאפס.

והמציאות העכשווית, האינטראקציה עם כל מה שקורה עכשיו, אם זה באופן חיצוני בתקשורת עם הסביבה, או באופן פנימי במחשבות שלנו, צריכה להיות מכוונת, מודעת, ולקבל מאיתנו את ה 100% שלנו.

ההנחה השגויה היא שאם ניתן 100% מעצמינו, אנחנו נפחית מהכוח שלנו.

בדיוק ההפך.

100% מעצמינו רק מגביר אותו וגורם לחוויית המציאות שלנו להיות עמוקה יותר, משמעותית יותר, ומהנה יותר.

אלכס זיו



מוצרים של אלכס זיו