יצירת מוסיקה ויצירת מציאות

מוסיקה עבורי היא עולם קסום של השראה. דלת לא מובנת ונסתרת בתודעה שממנה זורמות ומגיעות מנגינות נפלאות.

תמיד הפליא אותי כיצד מתוך 7 תווים פשוטים, נכתבו מיליוני שירים בעשרות סגנונות שונים.

גם עכשיו, ברגעים אלה ממש אלפי אנשים מלחינים מנגינות וכותבים שירים מתוך שבעת התווים האלוהיים הללו.

אני זוכר שיחה עם זמר (דיי מפורסם) על מוסיקה, בשיחה הוא אמר לי: "לא קל לכתוב שירים…כמה ווריאציות כבר ניתן להמציא מ 7 תווים וכמה אקורדים?"

הסתכלתי עליו בפליאה, לא הבנתי על מה בדיוק הוא מדבר? המוסיקה היא אינסופית, מאותו האקורד נכתבו אלפי שירים וכל שיר נשמע שונה מהשני…זה הקסם.

כשהייתי בן 14 גיליתי את הגיטרה וישבתי כל הלילה עם ספר אקורדים עד לאור הבוקר וניגנתי עד שכמעט ולא נשאר לי עור בקצות האצבעות.

זה פשוט מגנט אותי…תחושת היצירה, החופש שזה נותן לדמיון, המוח נכנס לגלים רגועים יותר ומפליג לעולמות אחרים.

התחלתי ממוסיקת רוק על גיטרה חשמלית ועם הזמן בעקבות תרגולי מדיטציה ונסיעות למזרח התאהבתי במוסיקת עולם.

התחלתי לנגן על כלים מוזרים עם שמות מוזרים ואהבתי איך שכל כלי נותן את הנשמה והצבע שלו לתו שמנוגן עליו.

איכשהו, תמיד המוסיקה קידמה את פניי בכל מקום שאליו הגעתי…היא חיכתה לי שם.

בצבא כשהגעתי לבסיס הקבוע שלי במדבר (מקום שבו יוצאים פעם בשבועיים לשישי שבת הביתה) חבר שהגיע כמה ימים לפניי הציע לי להביא איתי את הגיטרה כי חוץ מחול ואבק הוא אמר, אין במקום הזה כלום לאורך קילומטרים…

ירדתי מהאוטובוס באמצע המדבר עם גיטרה על גבי, משתהה מנוף ההרים הפתוח שלפני ולפתע אני שומע קול של בחורה שפונה אליי…

"אתה נגן? אתה מנגן על גיטרה?"

אמרתי לה שכן, ומה מסתבר? זאת הייתה קצינת החינוך של הבסיס והיא הודיעה לי שהם מחפשים גיטריסט ללהקה של הבסיס מכיוון שהגיטריסט הקודם משתחרר בעוד חודשיים.

היא לקחה אותי למועדון ולהפתעתי הרבה גיליתי שם במה מלאה בציוד הכי מתקדם שנתרם על ידי מפעלי ים המלח…מגברים, מיקרופונים, קלידים, גיטרות, ומערכת תופים…בקיצור מבחינתי, הגעתי לגן עדן…

במשך שלוש שנים וחצי ניגנתי בלהקה הזאת שחוץ ממני ומהמתופף, החליפה כל כמה חודשים נגנים…עשו עלינו כתבות בעיתון, הזמינו אותנו להופיע בכל האזור ובאירועים גדולים…בקיצור היינו סיפור הצלחה.

כשהשתחררתי ונסעתי להודו, בלי גיטרה, רק עם רצון למצוא את סודות הרוח…החלטתי שאני רוצה לקנות את "הגיטרה" ההודית המסורתית – הסיטאר.

זה היה היום הראשון שבו הגעתי למרכז רוחני גדול, ניגשתי לשומר ההודי בפתח המרכז הרוחני ושאלתי אותו לגבי חנויות לכלי נגינה באזור, הוא הפנה אותי לחדר החזרות של המוסיקאים באשרם (מרכז רוחני). כשהגעתי ושאלתי את הבחור הקנדי לגבי חנות לקניית סיטאר…המוסיקה שוב קידמה את פניי בחיוך רחב…

הוא שאל אותי: "על מה אתה מנגן?" אמרתי לו שבעיקר על גיטרה…לפתע הוא אמר לי: "מה דעתך להופיע היום איתנו בבמה הראשית מול מאות אנשים?"

להופיע? במה ראשית? מאות אנשים? מי, מה מו, איפה?…בטח! עניתי בהתלהבות.

אוקיי, תבוא בשעה שתיים לחזרות ואם יזרום טוב, בערב אתה תופיע איתנו.

באותו הערב הופעתי באווירה קסומה ורוחנית,קשה לתאר את ההרגשה הזאת, זה ממלא את הלב עד הסוף רק להיזכר באווירה הזאת.

התרגלתי לנגן בלהקות כשהאגואים של הנגנים טעונים כמו אקדח…ולפתע כולם אוהבים, אפס אגו…הנגנים מנגנים תוך כדי מדיטציה…בסיום ההופעה כולם מחבקים את כולם במשך דקות ארוכות…הגעתי לוונדר-לנד.

בהמשך, לימדתי אותם שירים ישראליים ומנגינות יהודיות מסורתיות ולהקה של 12 נגנים מכל העולם, מכל הדתות יצרה מוזיקה חיה ונפלאה…הופעתי איתם כל ערב במשך חודש.

חוק המשיכה עובד גם במוסיקה…

כשחזרתי לישראל, ככה, עוד עם הארומה של הודו עליי (והבגדים) קרה לי דבר מאוד מוזר…רק לאחר שהכרתי את עקרונות הסוד הבנתי את פשר המאורעות.

יום אחרי ששבתי מהודו, ניגנתי מנגינה על הגיטרה והתחיל להיכתב דרכי שיר מדהים …הדבר המוזר שלא הבנתי היה זה:

בכל פעם שאני שר את השיר (בעיניים עצומות) וממשיך בכתיבתו קופצת לה לביקור בדמיוני הזמרת זהבה בן ומתחילה לשיר את השיר…אני מנסה להפסיק את זה איכשהו, אבל היא ממשיכה…והיא שרה את זה מה זה יפה…

סיימתי לכתוב את השיר ושאלתי את עצמי, מה פשר הדבר הזה? הרי אין לי בבית אפילו דיסק אחד של זהבה בן, מעולם לא חשבתי עליה בעבר…למה היא שרה את השיר שלי?

בעודי עסוק במחשבות, אני מקבל טלפון מאחי שמספר לי סיפור שקרה לו היום תוך כדי ניתוח (הוא עבד כמשתיל קוצבי-לב).

הוא מספר לי שהוא השתיל היום קוצב לב לשומר הראש של זהבה בן…ולאחר הניתוח שעבר בהצלחה, האיש רצה להודות לו ונתן לו את מספר הטלפון שלו…

אני בשלב זה הייתי בהלם…

סיפרתי לו על השיר שכתבתי לפני שעות ספורות ואיך זהבה בן כל הזמן שרה אותו במקומי במחשבה שלי, אני פשוט רואה אותה שרה את השיר…

באותו רגע הבנתי שזה כנראה מסר משמיים, שעלי למצוא את זהבה ולתת לה את השיר…

אחי שגם הוא היה בהלם מהסיפור…התקשר לשומר הראש, ביקש את הטלפון של האמרגן שלה…התקשרתי אליו ולמחרת השמעתי לו את השיר במשרד.

הוא והבנים שלו התאהבו במקום בשיר, הוא אמר לי שבעוד יומיים יש ישיבה של חברת התקליטים יחד עם זהבה והוא יגיד לי מה קורה עם זה…

אני מקבל ממנו טלפון…והוא אומר לי שזהבה התאהבה בשיר וכך גם חברת התקליטים, והיא לקחה לו את הדיסק עם הסקיצה שלי ולא מחזירה לו, היא מתאמנת על השיר בבית : )

השיר ששמו "בעצמי" הופיע בתקליט שלה שנקרא כשמה "זהבה בן" והיא שרה אותו כמה פעמים בטלוויזיה, פעם אחת בתוכניתו של יואב קוטנר (הוא בחר את השיר) ופעם אחת בדואט עם ארקדי דוכין בתוכנית הבישולים והשירים שלו.

מעבר לזה קיבלתי מהמפיק טלפון שסיפר לי שמבקר המוסיקה הכי "חשוב" במדינה שקובע גורלות של זמרים שיבח וציטט את השיר בכתבה בידיעות אחרונות ובחר בו כשיר האהוב עליו.

עכשיו, כדי שתבינו, באותם זמנים לא הכרתי את הסוד.

לאחר שגיליתי שאנחנו יוצרים את המציאות שלנו חשבתי על זה ושאלתי את עצמי: "אם הכל זה הזמנה בדמיון ובמחשבה, איך ומתי בדיוק הזמנתי את זהבה בן לשיר את השיר שלי?"

לפתע נפתרה התעלומה, נזכרתי בפסטיבל שנטיפי שהתקיים בצפון כמה חודשים קודם לכן…ובגלל התפרעויות של אינתיפאדה, היו פקקי תנועה של שעות…ולכן החלטנו להישאר עד שהדרך תיפתח, הזמנו תה בבית קפה מאולתר של הפסטיבל וצפינו בהופעה לילית של מי? של זהבה בן.

אני זוכר שכלכך אהבתי את הקול שלה, למרות שזה לא הסגנון שלי, אבל השירה שלה חדרה לנשמה וריגשה אותי מאוד…

נזכרתי שאמרתי לעצמי באותם רגעים…הלוואי וזהבה הייתה שרה שיר מקורי שלי…זה בטח היה נשמע טוב עם קול גדול כמו שלה…התחלתי לדמיין באופן מוחשי כיצד היא עומדת על הבמה הזאת מול אלפים ושרה שיר שאני כתבתי.

הנה שוב הוכחה שחוק המשיכה עובד בצורה מדויקת ושאנחנו מזמינים לעצמינו חוויות לחיים או במילים אחרות, יוצרים לעצמינו את המציאות גם באופן לא מודע.

יצרתי מציאות בצורה מושלמת מבלי לדעת איך…הסוד כל הזמן פועל, אנחנו כל הזמן נמצאים בתהליך של יצירה, מזמינים לחיינו, חוויות ואנשים.

היקום סידר בדרך מופלאה את כל הפרטים הקטנים מאחורי הקלעים והדמיון שלי הפך למציאות.

יש לי עוד כמה סיפורים מופלאים שקשורים למוסיקה וליצירת מציאות, אשתף אותם בהמשך…

אלכס זיו



מוצרים של אלכס זיו