שכחו מזה וזה יקרה

המידה שאתה מאמין שמשהו יקרה, שווה למידה שאתה מוכן לשחרר את זה ולתת לזה לקרות לאחר שדמיינת שזה יקרה.

אחיזה מנטלית חוזרת ונשנית במה שאנחנו רוצים להגשים, מבלי לשחרר את זה לגמרי, היא הגורם שלא מאפשר להגשמה לקרות.

כדי לשחרר הגשמה לדרכה, היכנסו לגישה שמצד אחד אתם בטוחים שזה יקרה, אך מצד שני גם אם זה לא יקרה, זה יהיה בסדר מבחינתכם.

אתם תישארו שמחים בכל מקרה.

זה נראה פרדוקס, כאילו אלה שתי כוונות מנוגדות שמבטלות אחת את השניה, אך זה עובד.

כשאנחנו משחררים את זה לגמרי, אנחנו משדרים אמונה מלאה.

והגישה שגם אם זה לא יקרה, הכל יהיה בסדר, עוזרת לנו לשחרר את זה לגמרי ולהדגים אמונה מלאה אפילו עוד יותר.

כי אם המחשבה שלא נקבל את זה, או שזה לא יקרה כפי שאנחנו מצפים גורמת לנו לדאגה או להרגשה של הפסד או פספוס, אז הפחד הזה יצור בתודעה שלנו תמונה הפוכה למה שאנחנו רוצים וישאיר אותה שם.

וכך אנחנו יוצרים שתי תמונות, אחת של הצלחה ואחת של חוסר הצלחה.

בדרך כלל תמונת חוסר ההצלחה תתגשם בסבירות גבוהה יותר מתמונת ההצלחה, כי הפחד, יגרום לתמונה של חוסר ההצלחה לרוץ ב״לופ״ בתת המודע, והתמונה הזאת תהיה דומיננטית יותר מתמונת ההצלחה.

זאת הסיבה שאנחנו מנטרלים את תמונת חוסר ההצלחה עם הגישה שגם אם זה לא יקרה, זה לא יזיז לנו…אנחנו בסדר עם זה לגמרי.

אז אלה הם שני ניואנסים חשובים להגשמה.

לדמיין עד שזה מרגיש אמיתי ולשחרר את זה לגמרי…ממש לא לחשוב על זה יותר…או כמה שפחות…כאילו כבר לא אכפת לכם…כי אתם רגועים, כי אתם בטוחים שזה כבר שלכם, שזה כבר ״קרה״. ו

מצד שני, גם אם זה לא יקרה, זה לא יזיז אתכם רגשית…אתם תישארו שמחים כאילו כלום לא קרה, ולהפך, אפילו תוציאו מזה משהו חיובי שישחק לטובתכם. ואז…ברגע מסוים…כשכבר שכחתם שדמיינתם את זה, משום מקום, באופן פלאי, באופן מפתיע, זה יופיע.

אתמול בבוקר איבדתי את תעודת הזהות, רישיון הנהיגה וכרטיס האשראי ברחוב.

לאחר פאניקה קלה…כשלא מצאתי אותם בכל המקומות שהייתי…החלטתי לפנות לדמיון.

התיישבתי על כיסא, ודמיינתי שאני רואה את תעודת הזהות, הרישון וכרטיס האשראי על השולחן שלי לפני.

הושטתי יד מספר פעמים ונגעתי בהם…חשתי אותם…עד שהרגשתי שמחה שהם חזרו אליי.

לאחר שיצאתי מהדמיון, עשיתי על עצמי פסיכולוגיה חיובית…נכנסתי לגישה שהכל יהיה בסדר גם אם אני לא אקבל אותם חזרה.

שכנעתי את עצמי שמזמן כבר רציתי לחדש את המסמכים האלה, ויהיה כיף לעשות טיול ולקבל אותם חדשים..אז בכל מקרה אני ארוויח, גם אם אני אקבל אותם וגם אם לא.

כשהרגשתי בסדר עם שתי התוצאות, שחררתי אותם לגמרי, לא לפני שהחלטתי לשחק משחק…

אמרתי לעצמי שאני אקבל אותם בחזרה מבלי לצאת מהבית…מישהו יבוא עד אליי ויחזיר לי אותם אישית עד הבית.

הפרט הזה, הוא משחק קטן עבורי…כדי לזכור לאחר מכן שאני יצרתי את ההגשמה הזאת בדמיון.

מהרגע הזה, שחררתי את זה לגמרי…לא סיפרתי לאנשים שנאבדו לי הדברים הללו…לא התעסקתי בזה בכלל…וכל פעם שבאה לי מחשבה שאומרת ״נו…עדיין הדברים לא חזרו…״ אמרתי לעצמי שאין טעם למחשבה הזאת, כי הדברים בדרך! והחלפתי את המחשבה הזאת למחשבה אחרת, כדי לא להתעסק בכלל בחשיבה על זה.

למחרת…שזה היום, שבת בצהרים, אני שוכב לי בכיף על הגב נהנה לי מחצי מדיטציה / חצי מנוחה שכזאת…

ואני שומע: ״אלכס…אלכס…אלכס…״

אני תמיד מזהה קולות, ואת הקול הזה לא הכרתי…אז לא התייחסתי…

חשבתי שקוראים למישהו אחר ברחוב…והמשכתי לשכב בכיף על הגב…

שוב אני שומע ״״אלכס…אלכס…״

אני מביט על השער של הבית, ולא רואה שם אף אחד…

בכל אופן, החלטתי לקום ולבדוק אם מישהו קורא לי…אני מתקדם לעבר השער, ורואה נער שקופץ מעבר לחומה של הבית (כי השער היה נעול)

תוך כדי נחיתה מהקפיצה, הוא מושיט לעברי את תעודת הזהות שלי עם רישיון הנהיגה וכרטיס האשראי ואומר: ״מצאנו את המסמכים שלך״.

כלכך שמחתי באותו הרגע…שלושה נערים צעירים שגילו אחריות וטוב לב (שני החברים שלו חיכו מעבר לחומה)…וממש התעקשו להחזיר לי את המסמכים…חיפשו את הבית שלי, קראו לי שוב ושוב, ומשלא נענו…אפילו קפצו פנימה כדי לתת לי את זה אישית…עשו כל מה שאפשר כדי להחזיר לי את המסמכים.

לאחר כמה רגעים…נזכרתי שביקשתי שיביאו לי את זה עד הבית… ; )

דמיינו היטב, נטרלו התנגדויות, שכחו מזה, וזה יקרה.

אלכס זיו

נ.ב: התכנית הכפולה שלי נפלאות הדמיון וההרגשה מלמדת את הניואנסים החשובים ביותר בעבודה עם הדמיון וההרגשה ליצירת מציאות.

בהצלחה לכולם!!



מוצרים של אלכס זיו