אם הייתם יכולים לחזור אחורה בזמן, להיות מנטורים, ולתת שיעור אחד, לילד או לנער שהייתם בתקופה מסוימת בחיים, משהו שישנה את חייו לגמרי…משהו שאתם יודעים עכשיו, אך לא היה מי שידריך אתכם אז לגבי האמת הזאת, מה השיעור היה?
מצאתם?
אנחנו הולכים לחזור אחורה בזמן התודעה ולדבר עם הילד הזה…הוא עדיין נמצא בתוככם…התבנית של הידע שנמנע ממנו, עדיין קיימת בתוככם, זה כמו שעץ נבנה מלמטה למעלה…הגיע הזמן לתת לילד את השיעור שהוא אף פעם לא קיבל.
מה השיעור שאני הכי רוצה לתת לאלכס הילד…
בואו נחזור לכיתה ו׳…
ביום שבו הייתי אמור לעלות עם חבריי לכיתה ה׳…ישבנו על שלוש מדרגות בצורת ח׳ בחלל פתוח גדול שכזה הילדים שעולים לכיתה ה׳ והילדים שעולים ל-ו׳…והמנהלת הקריאה את שמות התלמידים, כל תלמיד והכיתה שלו. כשהיא הגיעה לשם שלי, היא אמרה שאני עולה ל ו׳ 2.
מה מיוחד בזה?
מה שמיוחד הוא שהייתי אמור להיות ב-ה׳ 2…
הקפיצו אותי כיתה.
והקפיצו אותי לפני מאות ילדים שמכירים אותי…
התגובה של התלמידים הייתה כמו מקהלה מתוזמנת ביחד: ״המנהלת, יש לך טעות! אלכס צריך לעלות לכיתה ה׳…לא ל-ו׳״…היה רגע של מתח באוויר…לא ידעתי לאן להעלים את עצמי מרוב מבוכה…אני יכול להרגיש את זה עכשיו שוב מחדש…את השקט הזה והמבוכה הנוראה…ואיך כולם מסתכלים עליי ולא מבינים…״
המנהלת אמרה להם: ״זה בסדר, תרגעו…אלכס קפץ כיתה, והוא עולה לכיתה ו׳.״
התגובה הבאה של ילדים משכבת הגיל שלי הייתה…״זה לא פייר! למה רק הוא…״ וכל מיני מילמולים בסגנון.
לאחר שהאסיפה התפזרה כל מיני ילדים באו אליי והתחילו לשאול שאלות ולהעיר הערות…בני גילי העירו הערות של קינאה, והחבר׳ה מכיתה ו׳ הסתכלו על זה כקטע מעניין…לא בדיוק ידעו איך להגיב.
הדבר הבא שקרה הוא שנוצר נתק בין החברים שגדלתי איתם מהגן שהיו בני גילי לביני…הייתי עכשיו בכיתה גבוהה מהם, עם ילדים יותר גדולים, לומד נושאים אחרים…ולא יודע אם זאת קינאה, או מהלך טבעי של פער הלימודים והנושאים המשותפים…נוצר בינינו נתק, רק שלום שלום, ולא יותר מזה.
מצד שני היו את החבר׳ה ״הגדולים״ מכיתה ו׳…
אני זוכר קטע מסוים…חזרתי מההפסקה וקבוצה של ילדים מכיתה ו׳ עמדו במעגל…בנים ובנות ודיברו ביניהם…שמעתי את המילה ״פיטמה״ מרחוק…איך שהתקרבתי..״מלך הכיתה״…הפסיק את כולם, ואמר בחיוך: ״שקט…אל תדברו לידו…הוא קטן…״ וכולם השתתקו פתאום בבת אחת והסתכלו עלי בחיוך…
לא הייתי טיפש, למעשה הייתי מאוד חכם, בגלל זה הקפיצו אותי כיתה…הבנתי שאני לא שייך אליהם, כי הם מדברים על דברים של ״גדולים״ והם לא מעוניינים שילד קטן יתערבב איתם.
אז כך שהייתי לא פה ולא שם…מצד אחד ניתקתי קשר עם בני גילי, ומצד שני, הילדים הגדולים לא ממש קיבלו אותי אליהם…כחבר שווה ערך.
בכיתה ז׳…ביום הראשון של הלימודים בתיכון, אני זוכר…הייתי כלכך קטן בארץ של ענקים…הייתי אמור לעלות לכיתה ו׳ והנה אני בתיכון…עם גברים בכיתה יב׳ עם זקן…ובנות שנראות כמו נשים…וכולם כלכך גבוהים…אני זוכר שנעמדתי עם הגב צמוד לקיר ועמדתי על קצות האצבעות במעבר בכניסה בין כולם…כדי לקבל טיפה גובה… : )
באותו רגע, באופן לא מודע כמובן…החלטתי שיש לי הזדמנות! זה בית ספר חדש…מעט מאוד ילדים מכירים אותי ויודעים שהקפיצו אותי כיתה…אז יש לי הזדמנות להסתיר את זה.
ומאותו רגע הפכתי להיות לסוכן חשאי במשרה מלאה…כשכל ילד שמכיר אותי מבית הספר הקודם הפך לאויב פוטנציאלי שעלול לחשוף את הסוד שלי…אז כמובן שהתחברתי יותר לילדים חדשים…ולא סיפרתי להם שאני קטן מהם בשנה…ושקפצתי כיתה…חס וחלילה…זה היה הדבר הכי גרוע בעולם…בעד מיליון דולר לא הייתי מספר את זה…בעד שום הון שבעולם…הסוד שמור איתי ואני חייב לשמור על הסוד הזה…יותר מכל כל דבר אחר.
אז פיתחתי שיטות, באופן לא מודע כמובן…היום אני מודע למה שקרה…
למשל…
עד כיתה ו׳ תמיד ישבתי מקדימה, ובעיקר אותי שמעו בכיתה…הייתי עונה על כל השאלות ראשון…מצביע ומבקש מהמורה בחוסר סבלנות לדבר…הייתי עומד ליד הלוח ומסביר לכיתה…הייתי משתתף בהצגות וטקסים בבית הספר ומקריא קטעים בפני כולם במסיבות…המורות והמנהלת היו מתענגות ממני…ולא עשיתי את זה כדי לקבל הערכה…פשוט אהבתי ללמוד.
למשל במקום ללכת הביתה כמו כולם כשהלימודים הסתיימו, הייתי נשאר על דעת עצמי בספריית בית הספר וקורא ספרים בעברית ואנגלית, ואם הייתי רואה שם איזו מורה, הייתי פונה אליה ומתחיל לשוחח איתה ושואל כל מיני שאלות שיש לי…פשוט סקרנות טבעית ורצון ללמוד.
בכיתה א׳ וב׳ הייתי יושב על הדשא בשכונה ופותר חוברות של כמה כיתות מעליי…פשוט נהניתי מזה!
אך בגלל כל הקטע הרגשי שנוצר בעקבות הקפצת הכיתה…באופן לא מודע חיבלתי בסקרנות הזאת וברצון להצליח בלימודים…
איך עשיתי את זה?
פשוט מאוד…
ביום הראשון של כיתה ז׳ כשכולם בוחרים מקום בכיתה, בחרתי לשבת בסוף הכיתה…הכי רחוק, שאף אחד לא ישים אליי לב…כך אני מוריד את הסיכוי שאולי אחד הילדים שלמד איתי בבית הספר הקודם, ונמצא איתי בכיתה, ישלוף בטעות את הסוד שלי ויגיד לכולם שאני קטן מהם…זה היה בשבילי סוף העולם…אין מצב שזה יקרה…אני לא אתן לזה לקרות.
אז התיישבתי רחוק מאחור, ולא הוצאתי מילה…כל פעם שהמורה היה סורק את הכיתה, הייתי מוריד את הראש למחברת…רק שלא ישאל אותי משהו, או יקרא לי לבוא ללוח…שם אני חשוף לסכנה…
בנוסף, הורדתי לגמרי את הציפיות לגביי הרמה הלימודית שלי…וזה אומר שבכוונה לא הקשבתי בשיעור, לא עשיתי שיעורי בית, ונכשלתי במבחנים.
למה?
כי המורים נוטים לעזוב בשקט את התלמידים ״החלשים״, ומתמקדים בעיקר בתלמידים המובילים…אלה שלומדים טוב, עושים שיעורים, מקבלים ציונים גבוהים, ומתנדבים לענות בכיתה…כל מה שאני הייתי מהגן ועד כיתה ו׳.
וזה עבד היטב!
הייתי כמו רואה ואינו נראה בכיתה…המורים אפילו לא הרגישו שאני נמצא שם…וזה היה מעולה עבורי.
מצאתי את השיטה…תלמיד גרוע = אין ממנו ציפיות = עוזבים אותו בשקט…איזה כיף! ניצחתי.
אז התחלתי להתחבר בהפסקות בעיקר לילדים חדשים מבתי ספר אחרים שלא מכירים את ההיסטוריה שלי…ובכל פעם שמישהו שמכיר אותי היה מתקרב או מתערבב איתנו, הייתי במתח, או שעזבתי למקום אחר, כדי שהוא לא יהיה בפוקוס עליי ובטעות יפלוט שקפצתי כיתה…
וזה הצליח לי! אף אחד אפילו פעם אחת לא שאל לגבי זה בכיתה ז׳ או ח׳…
בכיתה ט׳ השתכללתי…
בגלל שהפכתי לרואה ולא נראה בכיתה והמורים אפילו לא ידעו מי אני…בכיתה ח׳ התחלתי להבריז משיעורים…וראיתי שלאף אחד לא אכפת…אף אחד מהמורים לא מבחין בכך שאני לא נמצא…אז ניסיתי למתוח את הניסיון הזה ולראות עד לאן אפשר ללכת עם זה…אז התחלתי להיעדר במשך יום שלם ולאחר מכן יומיים ולאחר מכן שבוע…ואף אחד לא שם לב..הכל כרגיל…ואו! הפתרון המושלם…אם אני בכלל לא אגיע לבית הספר אז הסיכוי שמישהו יחשוף את זה שאני קטן מהם יורד ל 0 אחוז! מתאים לי.
אז מאותו היום יותר לא הגעתי לבית הספר…וזה אומר שכל כיתה ט׳ שלי ביליתי מחוץ לבית הספר.
מה עשיתי?
הייתי הולך כל יום לגלוש בים, מהבוקר ועד השקיעה…הולך ברגל דרך החולות קילומטרים בכל יום יחף ומאושר עם גלשן יותר כבד ממני…והים היה החבר הכי טוב שלי…לא היה אכפת לו אם אני קטן או גדול…אם יש לי ציון נכשל או עובר…אם יש לי ג׳ינס מהשוק או ג׳ינס מותג יוקרתי…הים קיבל אותי באהבה גדולה כפי שאני, וזאת הייתה תקופה מאוד מאושרת בחיי.
מה לגבי ההורים שלי? האם הם לא שמו לב לכך שאני לא בבית הספר?
ההורים שלי היו יוצאים מוקדם בבוקר לעבודה ומגיעים בערב…וכנראה שהייתי מסבן אותם עם כל מיני סיפורים.
בכל אופן, בכיתה ט׳ לא למדתי בכלל, ובכיתה י׳ רציתי ללכת לבית ספר מקצועי שהנערים בו עובדים ולומדים ומרוויחים כסף בזמן שהם לומדים מקצוע…כמו ספרות וכו׳…
אימא שלי לא אהבה את הרעיון, כי בית הספר הזה נחשב לבית ספר של עבריינים צעירים…כלמיני ילדים שנזרקו ממסגרות שונות…אז היא שאלה אותי למה אני צריך לעבוד? למה אני צריך כסף?
אמרתי לה שאני רוצה לקנות מערכת סטריאו איכותית שעולה 1500 ש״ח כדי לשמוע מוסיקה בכיף…אז היא עשתה איתי עסקה…אם אני ארשם לבית ספר נורמלי, היא תקנה לי את המערכת…הסכמתי וכך היה.
אך הייתה בעיה קטנה…איך אני יכול להתקבל למגמה טובה בבית ספר חדש, מבלי להראות את התעודה של כיתה ט׳? ואולי יש מבחני כניסה ולי חסר חומר לימוד של שנה שלמה…בעיקר מתמטיקה.
אז בגלל שהייתי ילד חכם מאוד…עלה לי רעיון…
לקחתי את התעודה של כיתה ח׳, מחקתי בטיפקס את כיתה ח׳ וכתבתי ט׳ במקום, ושיניתי את השנה, וגם את הציונים…ולאחר מכן צילמתי אותה במכונת צילום.
כששאלו אותי במזכירות של בית הספר החדש, איפה המקור? אמרתי להם שהוא נאבד ויש לי רק את הצילום.
וזה עבד!
עכשיו רק נשאר להיבחן במתמטיקה, אנגלית ושפה כדי לקבוע לאיזו כיתה אני מתאים…
כמובן שבמתמטיקה, לא ידעתי לפתור אפילו תרגיל אחד…מפני שלא למדתי את המשוואות עם כל הנעלמים הללו…ואז עלה לי רעיון…כי המבחן היה אמריקאי והיו 4 תשובות לכל שאלה…אז לקחתי כל תשובה והצבתי אותה במקום הנעלמים עד שמצאתי מה נכון…עשיתי הנדסה הפוכה : ) והפלא ופלא…התקבלתי לאלקטרוניקה! לכיתה של התלמידים המצטיינים.
אז כך שהרווחתי שנה של ים…והנה אני בבית ספר חדש, במגמה הכי טובה…מתחיל כיתה י׳…
וגם כאן, כמובן ששמרתי על הסוד שלי מכל משמר…כי גם לכאן הגיעו כמה ילדים שלמדו איתי ביסודי, והם יכולים לחשוף אותי…חס וחלילה.
והנה הגיע קטע דרמתי שהסוד שלי עומד להיחשף בו…במהלך השנה היינו אמורים להפליג לחו״ל ועשו לנו דרכונים…אז המנהל נכנס וקרא בפני הכיתה את מספר תעודת הזהות של כל אחד ואת שנת הלידה…אוי שיט! לא ידעתי מה לעשות…תכף הוא מגיע אליי וחושף אותי בפני כולם…מה עושים? תחשוב מהר…
״אלכס..״. ״כן המנהל״ עניתי…
״נולדת בשנת 1977…״
פתאום חבר שלי שישב לפני צעק לעברו, ״מה פתאום המנהל, יש לך טעות…כולנו נולדנו ב 76…מה זה השטויות האלה?״
ואז המנהל פונה אליי ושואל נולדת ב 77 או 76?
יש! חבר שלי הציל אותי מבלי שהוא ידע…״בטח ש 76! מה זה השטויות האלה…״ עניתי לו.
נראה שהמנהל היה אינטליגנטי והרגיש משהו באנרגיה שלי…אז הוא אמר לי: ״אתה בטוח? זה מאוד חשוב כי זה הולך לדרכון…מוזר שתהיה טעות שכזאת…זה מועתק מהתיק האישי שלך.״
״זאת טעות המנהל…נולדתי ב 76.״
ואו…איזו אנחת רווחה…כשזה לא עורר עניין…ניצלתי!
לא היה אכפת לי מהדרכון המטופש…רק שלא יחשבו שאני קטן מהם.
והסוד הזה המשיך איתי עוד כמה שנים טובות עד לצבא.״
במחלקה שלי היה לוח של ימי הולדת עם תאריכי לידה…כמובן שהיה כתוב על זה 76…הרי אני גדול!
ושימו לב…התגייסתי בגיל 17…שנה לפני כולם…אז גם כאן הייתי צריך להסתיר שאני לא בגילם…
וכך הכרתי את חברה שלי בצבא שהיום היא אשתי…והיא נולדה באותו חודש שלי, בשנת 77 בהפרש של שבוע ממני (היא צעירה ממני בשבוע)…אך כמובן שהיא חשבה שאני גדול ממנה בשנה.
באותה תקופה בצבא, הייתי עושה הרבה מדיטציות וקיבלתי מודעות גבוהה יותר, עד שיום אחד החלטתי שמספיק זה מספיק! אני יותר לא משקר לאף אחד על כלום…סבלתי מספיק! שנים של סבל, של הסתרה…מנעתי מעצמי הצלחה בלימודים…וברחתי מהצל של עצמי…בשביל מה?
כן, זה טיפשי…ואפילו טיפשי מאוד…אך לכו תסבירו את זה לילד בין 8-9…זה הגיל שהקפיצו אותי כיתה…וזה היה הכי משמעותי בעולם עבורי…הקטע החברתי רגשי…יותר חשוב מהכל…והיום הבנתי שיותר לא מקפיצים כיתה כי הם הבינו את הנזק שיכול להיגרם לילד מבחינה רגשית.
אותי פשוט הקפיצו גבוה…מבלי לדאוג שאני אנחת ברכות…בלי תמיכה פסיכולוגית…בלי להבין את המשמעות של הדינאמיקה החברתית והמשמעות של זה לעולם הפנימי של הילד.
אז בצבא החלטתי יום אחד שסיימתי עם שקרים! אני מעכשיו חושף הכל, ואין יותר סודות.
ישבתי וכתבתי מכתב לאשתי לעתיד ולחברים הקרובים והתוודיתי..אמרתי להם שאני קטן בשנה ממה שהם חושבים.
מה היו התגובות?
אשתי נתנה לי איזו צ׳פחה חזקה ואמרה לי…עבדת עליי אה! ואז היא צחקה…היא אמרה שהיא אהבה דווקא שאני יותר גדול ממנה בשנה, כי היא לא אוהבת את הראש של חברה בגילה, היא אוהבת יותר בוגרים…כמו שאני : ) וזהו…זה הכל…עוברים לסדר היום ולא קרה כלום.
והחברים האחרים…גם צחקו ואמרו לי ״קטנצ׳יק…״ וכדומה…וצחקנו יחד…וסוף סוף זה השתחרר…
אין לכם מושג איזו הקלה זאת הייתה עבורי לומר את האמת ולהיות חופשי…
יש אמת גדולה באמרה ״האמת משחררת״. אין דבר יותר נכון מזה.
מאז אני תמיד אומר לאשתי ״האמת היא השקר הכי טוב!״ זה כמובן סוג של פרדוקס עם הומור…אך זה הכלל שלי…כל פעם שאני שואל את עצמי…או מישהו שואל אותי…מה לומר לזה או לזאת ששואלים אותי כך וכך…כלומר איזה סיפור לומר להם…איזה תירוץ…ואני חוזר למנטרה שלי: תגידו את האמת! אין צורך לשקר…האמת היא השקר הטוב ביותר.
כשאנחנו אומרים את האמת, אנחנו לא צריכים לשקר, אנחנו לא צריכים לעשות חזרות, לא לתאם עם אף אחד גרסאות, לא לזכור מה אמרנו, ולא לעשות חזרות…אנחנו חופשיים, וזה מתואם עם הלב שלנו, ולכן זה הכי נכון.
אז למה אני מספר לכם את הסיפור הארוך הזה?
מכל מיני סיבות…יכול להיות שתמצאו את הסיפור שלכם בתוך הסיפור שלי ומוסר ההשכל יגרום לכם להשתחרר ממשהו שאתם שומרים בסוד ומציק לכם כבר הרבה זמן…
וגם מהסיבה הבאה:
מידי פעם כשאני מספר למישהו את הסיפור הזה…אני אומר, כמה חבל שלא היה לי מנטור שיבוא ויסביר לילד שהקפיצו אותו כיתה לפני כל בית הספר…שהוא צריך להתגאות על כך! ללכת עם ראש מורם…הקפיצו אותו כיתה כי הוא חכם, כי הוא מוכשר, כי הוא טוב, כי המבוגרים רואים בו סמל לאפשרויות…ורוצים לקדם אותו…והילד הזה יכול לשמש השראה לילדים אחרים…ללמד אותם על סקרנות ואהבה ללמידה והשקעה בעצמך…ובמקום להתחבא ולהרגיש לא ראוי…להרגיש מבוכה…להרגיש הכי טוב שבעולם…לנשום עמוק ולקבל את ההצלחה פנימה, ולתת לזה לשמש כמקפצה לדברים גדולים יותר בחיים.
והלוואי שאיזה מנטור חכם היה אומר לילד הזה, שהוא עדיין יכול להיות חבר של הילדים בני גילו…ולעזור להם בלימודים, ולשחק איתם…ומה שהוא רואה מהצד שלו, זאת לא המציאות, אלא התפיסה הסובייקטיבית שלו למציאות…ואם הוא יהיה חברותי אל בני גילו ויתעניין בהם, הם ירצו להמשיך להיות חברים שלו…והילדים הגדולים יותר, הם פשוט דואגים לו ובאמת יש שיחות שאולי עדיף שכרגע הוא לא יקשיב להן…והייתה להם בסך הכל כוונה טובה…והתגובה שלו יכלה להיות אחרת…הוא יכל להודות להם על ״סינון״ המידע…לחייך, ולשאול אותם…״אוקיי, אז על מה מדברים עכשיו שהקטנצ׳יק נמצא פה? איזה נושאי שיחה מעניינים יש לנו?״ הומור שכזה היה גורם להם לחבב אותו אפילו יותר, הומור עצמי של לא לקחת את העניינים בדרמטיות…אפשר להשתלב עם כולם וליהנות מכל העולמות ולתרום לכולם, ולהיות חבר של כולם…ולהיות חופשי ומאושר ולהתקדם אפילו הלאה…ייתכן ובהמשך אתה יכול לקפוץ מהתיכון ישר לאוניברסיטה ושם לומדים דברים עוד יותר מעניינים…במקום לסגת אחורה ולהתחבא מאחור בכיתה ולפגוע במתכוון בציונים שלך…אתה יכולה לתת פול גז קדימה ולעזור לילדים אחרים גם להתקדם…ולשמש כדוגמה…כמנהיג וכחבר, וליהנות מהסקרנות הטבעית שיש לך וללמוד כלכך הרבה דברים חדשים ולהכיר כלכך הרבה חברים חדשים, מבלי לפחד! מבלי לפחד כלל.
פחד זאת הבדיחה הכי גדולה…
כשהאמת משחררת את הפחד…מבינים את הבדיחה ולא יכולים שלא לצחוק…לצחוק מכל הלב…
וזה המסר שלי לכל מי מצא את עצמו או מישהו שהוא מכיר בסיפור שלי…
המנטור הזה שיכל לעזור לעצמכם כילד הוא אתם!
חזרו בדמיון ונהלו שיחה עם הילד הזה במקומות המכריעים, בסצנות הכי קריטיות שהשפיעו על תפיסת עולמו של הילד, ותראו כיצד הוא מקשיב לכם, וכיצד המסלול שלו משתנה…
איך שאני כותב לכם את זה…הדמיון שלי משתולל מאחורי הקלעים ואני רואה את עצמי בכיתה ו׳…שמח ומאושר…לוקח את הכל בקלות, בהומור, ומסתובב בין כל הילדים ומגלה להם את הסוד וצוחק…אני קטנצי׳ק קפצתי כיתה נעים להכיר, איך קוראים לך? במה אתה / את מתעניין/ת…אם אתם צריכים ממני עזרה במשהו או סתם רוצים לדבר או לשחק…הנה הטלפון שלי, אני לומד ב ו׳ 2…שיהיה לכם יום נעים…וממשיך בריצה עם אנרגיה של התלהבות לחצר לשחק בהפסקה עם כולם…חופשי ומאושר.
ובתיכון…מסתובב בין הילדים ואומר: ״היי, קוראים לי אלכס, אני יותר קטן מכם בשנה…קפצתי כיתה…״ ולהמשיך לומר להם את זה עד שהם יגידו: ״טוב, נודניק…הבנו…קפצת כיתה…תתקדם…מספיק כבר לחפור עם זה : )
ברגע שהילד חופשי עד לרמה שכזאת..הוא חופשי! ותודה למנטור שעזר לו לחשוב על זה בצורה אחרת, ולחזק את הערך העצמי ואת האמת שיש בילד…אלוף המנטור הזה : )
תבנו לעצמכם סצנה אחרת, היכנסו לדמיון ודברו עם הילד ותחוו סיפור חדש…
זה לא ישנה את העבר שלכם, אך זה כן ישנה את התבנית של העבר שלכם שעדיין נמצאת בכם ומונעת מכם חופש ואושר בכל מיני תחומים בהווה…וזה יפתח לכם את אפשרויות החופש והאושר שמחכים לכם בעתיד.
אז הנה ההוראות:
אם אתם מסתירים משהו טיפשי כמו שאני הסתרתי…או מתביישים ממשהו ומפחדים שמישהו יגלה את זה עליכם…תדעו שאתם בני ערובה…בני ערובה של עצמכם…הנפש, הנשמה שלכם קלועה בתוך כלוב עצמי…שחררו את עצמכם לחופשי…אל תסכימו להמשיך אפילו עוד יום אחד, אפילו עם דבר אחד שאתם מתביישים בו או נבוכים ממנו ואתם מפחדים שמישהו אולי יגלה לגביכם…תפסיקו להיות בני הערובה של עצמכם!
האנרגיה הזאת מונעת מכם הרבה חופש ושמחה…הרבה דברים נפלאים שיש לחיים להציע לכם.
שחררו את עצמכם לחופשי!
המחיר שתשלמו על האמת שווה כל דבר…שווה כל מחיר שאתם כאילו מרוויחים מההסתרה של האמת.
כל מחיר שתשלמו…יהיה שווה את זה…והאמת הדבר המפתיע שתגלו הוא שהמחיר ממש קטן…והוא אפילו בדיחה…ממש בדיחה! ובדיחה כלכך גרועה…שזה מצחיק מרוב האבסורדיות שלה.
כמו שקרה לי ששנים של סבל היו רק בועת סבון שהתפוצצה לה והפכה לבדיחה קטנה…והכל המשיך כרגיל.
ברגע שבועת הסבון הקטנה לא יוצאת החוצה…היא מתנפחת מבפנים ותופסת מקום…את המקום של החופש והאושר והשמחה..ההצלחה שלכם.
תוציאו את זה כבר החוצה…תעשו פו קטן…והבועה תתפוצץ בקלות…ואז תבינו את הבדיחה…תבינו כמה דבילי זה היה…
איזו הקלה זאת תהיה…ההקלה של החיים שלכם!
וזה ממכר…תחושת החופש והשחרור של האמת תגרום לכם להתמכר אליה…אתם תתחילו ליהנות מהאמת…בכל פעם שתביעו את האמת שלכם, אתם תיהנו מחדש…זאת הנאה חיובית ממכרת!
מעכשיו, תחליטו שאתם הולכים עם האמת שלכם עד הסוף, צמודים אליה, בכל מחיר…כי לוותר על האמת שלך זה לוותר על הכל, זה לוותר על מי שאתם. הצד השני של זה הוא חופש ואושר…תחליטו באיזה צד אתם בוחרים לחיות…
הבחירה ממש קלה…היא דורשת רגע קטן של אומץ לומר את האמת.
ולראות שבתכלס זה לא ממש מעניין אף אחד…רק אתם עשיתם מזה סיפור גדול…כל אחד עסוק בשלדים שיש בארון שלו…וגם אם מישהו יעשה מזה ביג דיל…אז זה בעיה שלו…עכשיו תדעו שהוא לא הסביבה הנכונה עבורכם…כי אנשים שאוהבים אתכם, יקבלו אתכם בכל מצב, ויאהבו אתכם בכל מצב, וכל השאר ממש לא צריכים לעניין אתכם.
מה שצריך לעניין אתכם הוא החופש שלכם, האושר שלכם, אלה הם החיים שלכם.
אז מי שצריך להתוודות…זה הזמן!
ובמקביל…זה עדיין לא מאוחר לשמש כמנטור לילד הפנימי שלכם…זה שעדיין חי בדמיון שלכם וזוכר את הכל מזווית שאפשר לתקן אותה…לתקן את התבנית שנוצרה…שחררו את הילד, תדריכו אותו בצורה נכונה…תהיו חברים…ותראו כיצד הוא שמח ופורח…ומשהו שם בכם משתחרר לו…האנרגיה שהתבנית הזאת יצרה…עכשיו אתם חופשיים לגמרי לעשות את הדבר הנכון, ולפרוח עד למקסימום…ויותר!
אלכס זיו
תפריט נושאים לבחירה:
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.