איך הוא מעז להיראות אחרת מאיתנו? לחשוב אחרת מאיתנו, להתלבש אחרת, לאהוב דברים אחרים, להתעניין בדברים שונים, להבין את העולם בדרך שלו, לא להיות פוליטיקלי קורקט…איך הוא מעז להיות שונה מאיתנו?
כן, כמעט ונפלתי היום בפח החברתי הזה שמכרו לנו במשך דורות, שכולנו צריכים לחשוב כקבוצה, ולהביע את עצמינו לפי כללי הקבוצה ולא באופן אינדיבידואלי.
ראיתי היום אופנוען שנוסע על הרלי דוידסון, נראה שונה, לבוש שונה, שיער ארוך, זקן, משקפי שמש מוזרים, מוחצן לחלוטין, עם כל מיני אביזרים מיוחדים שמוצמדים לאופנוע, שם קצוץ על זה שכולם מסתכלים עליו ונוסע כאינדיבידואל על הכביש, חופשי, כמו מלך.
אז אפילו אני ״האינדבידואל הליברלי״ כמעט נפלתי בפח של הדעות שאני כלכך לא שותף להן…וחשבתי לעצמי באופן אוטומטי:
״מה הקטע שלו? למה הוא צריך להיות שונה מכולם?״
ואז התעוררתי וצחקתי…כי הוא שיקף לי את עצמי…אני רואה את עצמי כאינדבידואל בחשיבה שלי ובדרך החיים שלי ולא משתייך לאף קבוצה, או חשיבה קבוצתית לא לכאן ולא לכאן.
אז הביקורת החברתית שקיבלתי לא פעם בחיי, שאפשר לסכם אותה ב ״מה הקטע שלו? למה הוא צריך להיות שונה מכולם?״ השתקפה אליי דרך האופנוען הזה.
חיצונית אני לא שונה מכולם, ויהיה קשה להבחין בשוני אם אני אלך ברחוב בין אנשים.
אך תודעתית, מחשבתית, אני נמצא במקום אחר, במקום פרטי משלי, לא שייך לאף קבוצה.
אני לא נגד אף קבוצה, אני פשוט לא אוהב לחשוב ולהתנהג קבוצתית.
אני אוהב את העולם הפנימי שלי, ואוהב לצרוך ממנו את התוכן הלימודי והבידורי שלי.
אני מסוגל לשבת שעות לבהות בשמיים, או באיזה עץ, ולהיכנס פנימה לתוך חשיבה עמוקה ורחבה, ופשוט ליהנות מהתוכן שמגיע.
זה יותר מעניין עבורי מיוטיוב, או פייסבוק או ספרים…מכל מקורות המידע החיצוניים.
כי מתוך החשיבה העצמאית שלי באים אליי תובנות חדשות, ברמות כאלה, שאני לא יכול להשיג באף מקום אחר בצורה הספציפית הזאת.
פשוט אי אפשר להשוות בין התחושה של ידע שמגיע ממקור חיצוני, שמישהו אחר חשב עליו, לכזה שצץ בהבזקה פתאומית מתוך התודעה ויוצר מימד נוסף לידע…מימד של הרגשה מיוחדת כשהוא בא מתוכך, מימד של חוויה, הארה אם תרצו…זה מרגיש אחרת.
ואני לא מיוחד יותר או טוב יותר מאחרים…יש את זה לכולנו.
לכל מי שמשקיע ומנסה לגלות ולהכיר ולהיפתח ליכולת הזאת בתוכו.
אני לא אוהב שיחשבו עבורי, לא אוהב ידע מוכן, ובמיוחד, אני לא אוהב חשיבה קולקטיבית, שבה כולם חושבים אותו הדבר, מבלי שהם באמת יחשבו לעומק על מה שהם חושבים.
הנחת היסוד הבסיסית שלי היא מדעית לחלוטין.
אני לא מאמין לאף אחד, לפני שאני חוקר את הדברים לעומק בעצמי, מכל זווית אפשרית, וגם אז אני עדיין שם סימן שאלה, עד שאני חווה את האמת הזאת, ואז כל השאלות הקודמות נעלמות. ושאלות חדשות ברמה גבוהה יותר מתחילות לעלות.
ולא נולדתי עם התכונה הזאת, זה תהליך של התעוררות שלקח לי שנים.
בגיל 17 כהתחלתי לקרוא ספרי מדיטציה.
גיליתי עם הזמן, בהדרגה לאורך השנים מחוויה אישית מה נכון ואמיתי…והמימד של החוויה האישית הוא מימד אחר לגמרי מהמימד של התיאוריה.
כמה שהתיאוריה יפה ומדויקת, התאוריה היא אף פעם לא החוויה.
כמו שאלן ווטס אמר פעם: ״התפריט הוא לא האוכל עצמו.״
זה הסבר מעולה להבדל בין תאוריה לבין חוויה אישית.
אך כפי שאמרתי, זה היה עבורי תהליך.
ובתהליך הזה, בין חוויות אמיתיות שאשרו לי חלק מהדברים, חלק אחר תיאורטי, ״השאלתי״ בהתלהבות מהקבוצה.
איזו קבוצה? לא קבוצה ספציפית פיזית של אנשים, אלא קבוצת דעות או אמונות או פילוסופיות…תכנים שהרבה אנשים מאמינים בהם מבלי לבדוק באופן אישי האם זה אמיתי או לא. לזה אני מתכוון ״חשיבה קבוצתית״.
אז דוגמה אחת היתה הנושא של גלגול נשמות.
בין תאורי המדיטציה הפרקטיים של חיבור למודעות, היו כל מיני תאוריות של צ׳קרות, וגופים אנרגטיים וכמובן נושא ״גלגול נשמות״ שהוא מאוד פופולארי בקבוצת המחשבה הזאת.
אז בהתחלה, מתוך חשיבה קבוצתית, מתוך תיאוריה שקיבלתי כאמת, הייתי מספר לכל מי שרצה לשמוע בהתלהבות על גלגול נשמות וצ׳קרות וגופים אנרגטיים…ומה לא…בהתלהבות אמינה שכזאת, כאילו שאני באמת מבין בזה…כאילו שחוויתי את זה באמת שוב ושוב ואני יודע מחוויה אישית על מה מדובר…כשבעצם מה שחוויתי זה לקיחת רעיון קבוצתי, מהתפריט של ״הז׳אנר״ הרוחני הזה, ובגלל שהרבה אנשים מאמינים בקונספט הזה, וזה נשמע מגניב ומשכנע, אז גם אני התחלתי להאמין ״קבוצתית״ בתאוריה הזאת ולנסות לשכנע אחרים שזאת האמת.
הייתי תוכי שמדקלם תוכים שמדקלמים תוכים…אך תוכי נשאר תוכי, והוא רק משכפל את מה שהוא שמע, ולא את מה שהוא חווה.
וזאת אינדיקציה טובה להבדיל בין מישהו שיודע באמת משהו ומישהו שלא באמת יודע.
כשמישהו מנסה לשכנע מישהו אחר, ומתעקש מאוד לשכנע אותו…הוא בעצמו לא משוכנע, הוא בעצמו לא יודע.
והייתי נכנס אז לשעות של וויכוחים רוחניים עם אנשים…מנסה לשכנע את עצמי דרכם שאני מבין בנושא.
וכמובן שבכל פעם שהצלחתי לשכנע מישהו, הפכתי למשוכנע יותר, כי אחרים אשרו לי בהסכמה שלהם, שמה שאני מדבר הוא נכון.
היום אני לא מנסה לשכנע אף אחד. ואם בשיחה אני אומר את האמת שלי, ומישהו רוצה להתווכח איתי כדי שאשכנע אותו מילולית, ואנצח אותו בוויכוח או הוא אותי, אני פשוט לא משתתף במשחק האגו הזה.
מי שיודע באמת, לא מנסה לשכנע אף אחד.
כי אין דרך לעשות זאת, מלבד לתת לאחר למצוא את זה בעצמו.
כמו שאושו אמר פעם, אם בחיים לא טעמת סוכר, מה יעזור לי לנסות לשכנע אותך או להסביר לך, הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות זה לעזור לך להשיג כפית סוכר אמיתית ולתת לך לטעום ממנה.
ברגע שטעמת, הוויכוח נגמר, עכשיו גם אתה יודע, מבלי שאשכנע אותך לגבי הטעם וההרגשה של לטעום אותו.
פעם סיפרתי למישהו שהתעניין על האמת שגיליתי מהחוויות שלי…הוא חשב לרגע, ואז עם ניצוץ ערמומי של אגו בעיניים (שמאוד קל לזהות)…הוא אמר לי: ״תוכיח!״
אמרתי לו: ״אני לא צריך וגם לא יכול להוכיח לך, אתה צריך להוכיח את זה לעצמך.״
מי שרוצה שמישהו יוכיח לו משהו במילים, מבזבז את הזמן שלו…מה הטעם במילים? מה מילים יעזרו? התפריט הוא לא הארוחה עצמה.
תטעם את זה בעצמך, תחווה את זה בעצמך, ולא תצטרך להתעסק בשאלה האם אתה מאמין למילים היפות שלי או לא.
ופסיכולוגיית המונים לא דורשת מאמץ או השקעה…אתה נותן ל״המון״ לחשוב עבורך ומקבל את המסקנה הכללית, לגבי איך שהדברים עובדים.
וזה מאוד פשוט לשכנע המונים…
כששניים מסכימים האמת שלהם כבר מקבלת כוח, כוח כפול, וזה מתחיל להיות משכנע, כי שניים כבר מסכימים.
כשקבוצה גדולה מסכימה, אז זאת חייבת להיות ״האמת״.
ההמון נוטה להיבלע בתוך ההמון.
ואני לא מדבר כאן כמובן על ביקורות על מוצרים כמו באתר אמזון, זה אחלה, כאן הניסיון של ההמונים מועיל ביותר.
אך שימו לב שאני אומר ״הניסיון של ההמונים״ ולא התיאוריה.
הביקורות על המוצרים מגיעות מאנשים שחוו את השימוש בהם, ולכן האמת שלהם אמיתית, הם ניסו, הם חוו, ויש להם את חוכמת הניסיון האישי.
אני מדבר על כל מיני אמונות וקונספטים מופשטים או ספציפיים לגבי האמת, התודעה / אלוהים, טבע המציאות / מטאפיזיקה, היקום, הקיום, רוחניות כללית ואישית, מנהגים, מסורות, איך צריך לחיות את החיים, איך צריך לחשוב ולהתנהג ועוד דברים מהתחום הזה.
איך אומרים…מיליון איש אינם טועים.
היום אני יודע שגם שמונה מיליון יכולים לטעות.
טעות זאת טעות, ולא משנה באיזה מספר אתה מכפיל את הטעות, הטעות עדיין תישאר טעות, רק ברמה כלכך גדולה, שזה הופך להיות ל״אמת״ הכללית, ללא עוררין, וללא בדיקה מעמיקה, כל אחד באופן אישי, עם האינטליגנציה שלו, לגבי הנושא הזה.
וככל שיותר אנשים מאמינים בזה, יותר קל לקבל את זה, ללא חשיבה אישית על הנושא.
לדוגמה, למה כולם לובשים גי׳נסים כבר עשרות שנים?
התשובה הפשוטה: כי כולם לובשים ג׳ינסים עשרות שנים.
האם אלה המכנסיים הכי נוחות בעולם? ממש לא.
אולי הכי לא נוחות, במיוחד לגברים, עם כל הגזרות הצמודות של היום…
מכנסי ספורט, או ספורט אלגנט הרבה יותר נוחים, חמים, רכים ומפנקים מכל ג׳ינס שלא יהיה.
כן יש לי גי׳נסים, אך 90% מהזמן אני לובש ספורט או ספורט אלגנט…כי בא לי שיהיה לי נוח, בא לי להרגיש טוב, בא לי שהבגדים יהיו כלכך נוחים שאני לא יהיה מודע אליהם, הם פשוט יהיו חלק ממני. והמודעות שלי תהיה חופשיה לחשוב ולהתמקד על דברים אחרים.
ג׳ינס הפך להתניה חברתית, של להיות חלק מקבוצה שמתלבשת דומה…זאת הנורמה.
כל אחד מאיתנו יכול להתעורר מהחשיבה הקבוצתית, בכל שלב, אם הוא יבחן אותה באופן עצמאי, עם האינטליגנציה שלו, לעומק.
היום בשבילי זה פשוט…אם לא חוויתי משהו, אני לא יכול לומר בוודאות האם זה קיים או לא, נכון או לא. זה פתוח עבורי לכאן או לכאן.
אך לא יהיה מצב שאני אנסה לשכנע מישהו במשהו שאין לי ידע אישי מעשי לגביו. ובטח שלא לשכנע את עצמי במשהו שלא חוויתי.
ולכן קונספטים רוחניים שלא חוויתי ואין לי ידע אישי לגביהם כמו צ׳קרות, וגלגולי נשמות…אתם לא תשמעו ממני היום אומר מילה אחת לגביהם.
ואם מישהו מתעניין ושואל אותי לגבי הנושאים האלה, אני אומר את האמת.
אני אומר שאין לי מושג אם זה נכון או לא, אני באופן אישי לא חוויתי ואני לא יכול לאשר את זה לכאן או לכאן.
אני יכול לנחש…אם הם רוצים…אך הניחוש שלי טוב בדיוק כמו הניחוש שלהם.
אני אוהב לדעת ולומר שאני לא יודע את מה שאני באמת לא יודע, כי זה פותח עבורי פתח לרמות הבנה חדשות.
אנשים שחושבים שהם יודעים הכל הם אנשים שאין להם לאן לצמוח.
אני לא שייך לקבוצה הזאת.
יש סיפור על אוספנסקי שנפגש עם גורדייף (שני ענקי מחשבה ומודעות עצמית).
אוספנסקי היה כבר דמות מפורסמת, אינטלקטואל ענק שכתב ספרים רבי מכר בעלי אופי לוגי מתמטי בנושאי ״טבע המציאות״.
במפגש ביניהם גורדייף ביקש ממנו דבר פשוט…
קח דף נייר, תכנס לחדר, ותהיה הכי כנה שאפשר…תכתוב לי על צד אחד של הדף את מה שאתה באמת יודע לגבי ״המציאות״, ובאמת זה אומר דבר אחד, מחוויה אישית שלך. ובצד השני תכתוב לי את מה שאתה לא יודע.
הוא כתב וכתב על שני הצדדים…אך בגלל שהוא היה אדם אמיתי, מחפש אמת אמיתי, כל מה שהוא כתב, הוא זרק לפח והתחיל מחדש, עד שהוא יצא לבסוף מהחדר ואמר לו:
לאחר מחשבה מעמיקה אני מוכרח להודות…שאני לא יודע בעצם כלום. והגיש לו דף ריק לגמרי משני הצדדים.
ואם כל אחד מאיתנו יעשה את התרגיל הזה, מתוך כנות אולטימטיבית, הדף שלנו יהיה מלא במרווחים ריקים הרבה יותר מאשר באותיות…ולרובנו, במיוחד לכנים ביותר מבינינו, הדף יהיה ריק לגמרי.
וזה יהיה הכי יפה שיש…דף ריק…זאת ההתחלה הכי טובה לאמת.
התעוררתי מהחשיבה הקבוצתית, התעוררתי מפסיכולוגיית ההמונים.
זה לא קרה בבת אחת, זה תהליך שלקח לי שנים, ואני עדיין נמצא בתהליך הזה בכל יום, מקלף עוד ועוד שכבות לא אמיתיות, כדי להגיע למרכז החוויתי של האמת בכל מיני תחומים שמעניינים אותי.
חשיבה אינדבידואלית, ואורך חיים של אינדבידואל זה אומר הרבה פעמים לא להסכים עם דעות של אחרים. לשחות נגד הזרם הכללי, לשחות בזרם האישי שלך. אך מצד שני זאת הגישה הכי גמישה בעולם, מכיוון שלחשוב בצורה עצמאית, זה להיות פתוח לשינויים בהבנה.
אך יש הבדל, והבדל גדול…
השינויים באים כתוצאה מחוויה אישית, ולא מהכתבה קבוצתית של שינוי דעה.
וקבוצות הן אשליה, הן בנויות מאינדבידואלים שמתעצלים לחשוב כאינדבידואלים, לחשוב בעצמם, במיוחד כשלפעמים זה נגד הקבוצה.
אני אינדבידואל ואני גאה בכך, אני שמח בדרך החיים הזאת שבחרתי, ולא הייתי רוצה לחיות בצורה אחרת.
אני גם לא יכול לחיות בצורה אחרת, כי התעוררתי כאינדבידואל, ואני לא יכול לחזור לישון בתוך חשיבה קבוצתית, גם אם ארצה.
הכללים של להיות אינדבידואל שחושב באופן עצמאי וחופשי הם פשוטים:
תחיה לפי האמת שלך.
אך תוודא שזאת באמת האמת שלך, שהאמת הזאת מגובה בחוויה אישית.
ללא המרכיב של החוויה האישית, אתה משקר לעצמך.
אתה אוכל מהתפריט, ולא מהאוכל עצמו.
אלכס זיו
תפריט נושאים לבחירה:
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.