הרבה אנשים סבורים שלמידה היא תהליך ארוך ומייגע…במאמר היום אני רוצה לתת לכם אלטרנטיבה.
אני רוצה להסביר לכם כיצד ניתן ללמוד כל דבר בצורה מהירה וכיפית…
מוכנים?
בואו נתחיל…
האם למידה חייבת להיות איטית?
הילדים שלי התחילו ללמוד פסנתר וכמובן שבאופן טבעי אני עסוק בלייעל להם את הלמידה על ידי כל מיני טריקים ללמידה מהירה ומהנה יותר.
אך כשזה מגיע לקריאת תווים ונגינה סימולטנית, הרבה אנשים מתקשים בזה…וזה באמת נראה מסובך, מייגע ולא ממש מעניין כמו הנגינה עצמה.
חיפשתי כל מיני טריקים וטיפים של מורים לנגינה ביוטיוב שמלמדים קיצורי דרך, ולא מצאתי.
כולם חוזרים על זה שצריך להתקדם לאט וזה לוקח שנים להיות טוב בזה.
משום מה, אני לא מוכן לקבל באף תחום את המושג "זה לוקח הרבה זמן".
אני מאמין שזה לוקח הרבה זמן בגלל שמבזבזים הרבה זמן בלמידה לא אפקטיבית.
בהרבה תחומים בחיים הצלחתי ללמד את עצמי במהירות דברים שהדהימו את המורים שלי.
לדוגמה כשלמדתי מחשבים, הגעתי למכללה בלי ידע מוקדם…פשוט לא ידעתי כלום במחשבים.
באמצע השנה, המורה כבר ביקש ממני להישאר אחרי הלימודים כדי ללמד אותו כל מיני טריקים.
ובסוף השנה, אני היחיד שקיבלתי מבחן שונה מהשאר, אני קיבלתי משימה שהמורה עצמו לא הצליח לעשות, והוא אמר לי שאם אני מצליח אני מקבל 100.
הוא לא האמין כשהצלחתי לבצע את זה…תוך פחות משעה, משהו שהוא כבר שבועות מנסה לעשות.
למה?
כי מעבר לשעות הלימודים, ישבתי וחקרתי עם עצמי כל מיני שיטות וטריקים ללימוד מהיר.
גם בעניין התווים הרגשתי שיש דרך מהירה יותר…הסתובבתי יום שלם עם השאלה:
"מה התכל'ס? מהי השורה התחתונה של קריאת תווים, ואיך אפשר ללמוד את זה הכי מהר?"ֿ
למחרת במהלך מקלחת הבוקר, התשובה הגיעה אליי.
לפתע הבנתי שבקריאת תווים מה שחשוב זה שתי תמונות שנקשרות יחד במוח!
תמונה ראשונה היא הסימן של התו במיקום שלו בתווים והתמונה השנייה היא המיקום של הלחיצה עם האצבע על הקליד המתאים.
ניסיתי בעצמי את השיטה הזאת ואין לי ידע מוקדם בתווים, לימדתי את עצמי מוסיקה משמיעה ותוך כדי משחק עם כל מיני מנגינות שבאו אליי בהשראה וניסיונות אלתור ונגינה.
אז החלטתי לנסות את השיטה, ותוך יום אני כבר ברמה מתקדמת של קריאת תווים במהירות.
זה גם קל וגם כיף.
אז מה התכלס של קריאת תווים בסופו של דבר?
ששתי תמונות במוח יתחברו לך יחד.
התמונה של המיקום של התו תפעיל בטריגר אוטומטי את התמונה של איפה להניח את האצבע.
ברגע ששתי התמונות האלה מחוברות, קריאת התווים והנגינה הסימולטנית הופכים לפעולה אוטומטית של תת המודע.
ודרך אגב כל למידה מתחילה במאמץ מודע ולאחר מכן עוברת לתת המודע, ומשם זה מתבצע אוטומטית.
אני עכשיו כותב לכם על המקלדת של המחשב שלי במהירות, וזה בדיוק אותו עיקרון כמו בקריאת תווים מוסיקליים.
המוח שלי מחבר בין תמונה של מילה שאני רוצה לכתוב, לבין המיקום של האותיות במקלדת.
ואני כותב לכם במהירות כזאת שאני אפילו לא מבחין במעברים של האצבעות…הן פשוט רצות על המקלדת בעצמן.
ודבר מדהים נוסף הוא שאני יכול לחשוב לעצמי מחשבות אחרות ועדיין האצבעות ירוצו על התווים של המקלדת בצורה נכונה מבלי שאני אצטרך לערב את המוח המודע שלי.
אם הייתי צריך לחפש את האותיות על המקלדת זה היה לוקח לי שעות לכתוב מאמר.
כשילד קטן מתחיל ללמוד להקליד על המקלדת…זה לוקח לו המון זמן כי הוא מחפש אות אות וזה לא מגיע מתת המודע, אלא כל הפוקוס המודע שלו מחפש אחר המיקום של התווים על המקלדת.
אותו הדבר עם יצירה מוסיקלית כאנחנו מתחילים ללמוד לנגן תווים, כל הפוקוס של המוח המודע שלנו מכוון למציאת המיקום וזכירת השמות של התווים.
ומה קורה עם נגן מנוסה? הוא יכול לנגן יצירה מתווים ולדבר איתך על נושא אחר לגמרי מבלי שזה יפריע לו.
כשסינגולדה (נגן הגיטרה של שלמה ארצי) הקליט אצלי, דיברנו במהלך ההקלטה על נושאים שונים בעוד תת המודע שלו מנגן באופן מושלם את השיר.
הוא בכלל לא צריך את המוח המודע כדי לנגן…אפילו שיר חדש שהוא לא מכיר.
אז שימו לב שבלמידה של כל דבר, המטרה שלנו היא ללמד את תת המודע כך שלא נצטרך להשתמש במוח המודע בהמשך, ונהיה פנויים לעשות דברים אחרים בזמן שאנחנו פועלים.
והדבר הבא שאני מחפש הוא קיצורי דרך ללימוד תת המודע.
שימו לב,
אם המטרה בסופו של דבר היא להכניס לתוך תת המודע את המידע הזה, אז למה זה צריך לקחת הרבה זמן…או אפילו שנים כמו שהרבה מורים חושבים שזה אמור לקחת?
ומה אם יש טכניקות יעילות יותר שיכולות להכניס מהר יותר לתוך תת המודע את המידע הזה?
זה יחסוך לנו המון זמן ותסכול! וכך נוכל לגשת לכיף של העיסוק מהר יותר.
אז לגבי לימוד תווי הנגינה…מדובר בשתי תמונות שצריכות להתחבר יחד בתת המודע.
תמונה אחת של התו במיקום שלו על פסי התווים, ותמונה שנייה של המיקום של האצבע על קלידי הפסנתר.
שתי תמונות בסך הכל…שאחת צריכה להפעיל את השנייה כטריגר אוטומטי.
אנחנו פשוט אומרים למוח, כשאתה רואה את התמונה הזאת, תפעיל את התמונה הזאת…זהו!
הכי פשוט בעולם, הכי תכל'ס שאפשר.
עכשיו החלק שאני הכי אוהב נכנס…
איך אפשר לחבר את שתי התמונות הללו הכי מהר שאפשר?
בעזרת הדמיון!
ברגע שאנחנו מדמיינים את שתי התמונות הללו…אנחנו כבר בתוך תת המודע!!!
עשינו קיצור דרך.
כשאנחנו לומדים את זה בעיניים פקוחות, העיניים שלנו קולטות עוד מיליוני פריטים של פיקסלים וצבעים ותדרים של כל מיני חפצים שנמצאים סביבנו.
כשאנחנו מדמיינים את שתי התמונות הללו, אנחנו רואים רק את שתיהן בלבד, ללא הפרעות, ובגלל שאנחנו כבר בתוך הדמיון, אנחנו כבר בתוך תת המודע, ובכך ביצענו קיצור דרך למטרה האמיתית שלנו, למקום האמיתי שאליו אנחנו רוצים להכניס את החיבור בין התווים למקלדת.
איך התרגול מתבצע?
אנחנו מעלים בדמיון תמונה של תו, נגיד בצד ימין למעלה והדמיון שלנו אמור להציג לנו תמונה תואמת, של קלידי הפסנתר ומיקום האצבע שלנו במיקום המתאים לתו הזה בצד שמאל למטה.
זה ממש כמו משחק כיפי שכזה…תמונה אחת…מפעילה תמונה שנייה.
עכשיו, לא באתי כאן לבלבל לכם את המוח רק על תווים…במיוחד את מי שזה לא מעניין אותו…
מה שאני רוצה ללמד אתכם כאן זה עיקרון ללמידה מהירה שיקצר לכם את התהליך לגבי כל תחום בחיים.
אתם רוצים ללמוד כיצד לעשות יותר כסף? זאת אותה השיטה.
רוצים לשמור על תזונה בריאה, אנרגיה ומשקל נכון? זאת אותה השיטה.
כל דבר שאתם רוצים ללמוד עובר דרך אותו התהליך בדיוק.
זה מתחיל באופן מודע ועובר לתת המודע.
מהו קיצור הדרך לתת המודע?
דמיון.
תת המודע מקשר בין דברים באמצעות תמונות.
אם נלך עם הידע הזה, ונשקיט את כל ההפרעות שבעולם החיצוני וניכנס במשך שעה ביום לדמיון, ונחבר את התמונות עבור תת המודע, הלמידה שלנו תכנס למהירות על.
אם תעשו את זה, אנשים סביבכם לא יבינו כיצד אתם מתקדמים כלכך מהר.
אני כל הזמן מדהים אנשים במהירות הלמידה שלי…וגם הילדים שלי עושים את זה כי אנחנו הולכים ישר לתכלס…מהי התמונה הגדולה? מהי המטרה שלנו? והכי חשוב למה בכלל אנחנו צריכים את זה?
וכאן אני רוצה רוצה להיכנס לעיקרון הכי חשוב שהוא אפילו קודם לדמיון ולכל דבר אחר.
עלינו קודם כל לפתוח את שערי הלמידה שלנו…עלינו לפתות את המוח המודע ותת המודע ללמוד משהו חדש.
אחרת הם לא ישתפו איתנו פעולה…
המוח שלנו חייב לדעת למה? למה זה טוב? למה זה חשוב? למה אני בכלל צריך את זה?
וזה הפספוס הכי גדול של שיטת הלימוד בבתי הספר ובמקומות לימוד נוספים.
הם לא מודעים ל- למה? רק לאיך.
המוח שלנו הוא כלי למידה יעיל ביותר, והוא חייב הקשר "שידליק" אותו כדי שהוא יתפתה ללמידה.
המוח שלנו צריך לפתור את המשוואה של "מה זה ייתן לי, אם אני אשקיע עכשיו את האנרגיה שלי בלמידה הזאת?"
הרבה פעמים אני מפתיע מורים עם השאלה…"למה אנחנו בכלל צריכים את זה?"
הם כמובן שמוצאים תשובה, אך יש להם איזו השהייה במוח שלהם…שמראה שזה לא ממש ברור גם להם.
ה-למה? חייב לבוא לפניי הלמידה.
אנחנו צריכים לפתות את המוח שלנו ללמוד משהו, ואז הלמידה תהיה קלה ומהירה.
כך לא תהיה התנגדות…
ואתם בטח זוכרים הרבה מקרים שבהם ישבתם בכיתה או בהרצאה והרגשתם התנגדות…לא הבנתם מה אתם בדיוק עושים שם…והאנרגיה שלכם רצתה להיות במקום אחר.
אם המורים או המרצים היו מצליחים לפתות את המוח שלכם…על ידי "למה?" שיגרום לכם להבין שזה משהו שיעזור לכם בחיים, משהו שישפר לכם את החיים במובן מסוים…האנרגיה שלכם הייתה משתנה מהתנגדות לזרימה.
ה-"למה?" הזה צריך להיות גם משהו שמדבר ספציפית אליכם…משהו שאתם רואים בדמיון שלכם כיצד הוא מועיל לכם בהווה או בעתיד הקרוב.
ברגע שה-"למה?" אטרקטיבי מספיק…האנרגיה שלנו זורמת לכיוון למידה מהירה וקלה, וכזאת שתגרום לנו באמת ללמוד משהו ולא רק לזכור אותו בזיכרון הקצר שלנו ליום יומיים ואז לשכוח.
וזה מה שעושה את ההבדל הגדול בלמידה.
אז לסיכום,
אנחנו מתחילים בלפתות את המוח המודע ותת המודע שישתפו איתנו פעולה ויזרימו את האנרגיה שלנו לכיוון של למידה בכך שאנחנו מוצאים את ה-"למה?" הכי אטרקטיבי שמדבר ספציפית אלינו, ואנחנו רואים תמונת דמיון שבה אנחנו נהנים מהידע הזה שאנחנו עומדים ללמוד, ואנחנו מבינים את הערך שהוא יוסיף לחיינו.
זאת פעולת ההכנה המקדימה ההכרחית לכל סוג של למידה.
לאחר מכן, אנחנו שואלים את עצמינו, מהי השורה התחתונה כאן? מהו התכלס.
כשהקו המנחה אותנו הוא שכל למידה היעד שלה הוא השפעה על המוח שלנו.
למידה יוצרת נוירונים (תאי מוח) שמכילים את המידע החדש, ולמידה עוברת מהמוח המודע לתת המודע, כדי שהידע יוכל להיות מיושם בהמשך בצורה אוטומטית מבלי חערב את המוח המודע שלנו.
תת המודע לומד ומוריד מאיתנו את הטרחה של כל פעם ללמוד את זה מחדש, או לפעול בצורה איטית.
אז אנחנו שואלים את עצמינו:
דרך אילו חושים המידע הזה נקלט במוח שלנו?
לפעמים זה יכול להיות חוש הטעם, לדוגמה בלימוד בישול…אך זה יכול להיות גם שילוב של עוד חושים…בבישול יש גם צבעים וריחות ומגע.
בלימוד של ציור אנחנו כמובן משתמשים בעיקר בחוש הראייה…
אנחנו קודם כל צריכים לפענח דרך אילו ערוצים המידע שאנחנו רוצים ללמוד נכנס לנו למוח.
במקרה של קריאת תווים, זה נקלט קודם כל דרך חוש הראייה.
לאחר שאנחנו מבינים בתכלס מאיפה זה נכנס, אנחנו יכולים לקצר תהליכי למידה באמצעות הדמיון.
לדוגמה, בבישול יש רגע מסוים שבו יודעים שהאוכל מוכן…וזה חשוב מאוד כשעושים כמה דברים במקביל ואין לנו אפשרות כל שניה לטעום את האוכל או לראות את הצבע שלו, אז אנחנו לומדים את הריח הספציפי שנידף באוויר שהאוכל נהיה מוכן וצריך להוציא אותו מהתנור או להנמיך את האש…
ואתם יכולים להיזכר כיצד מריח לחם כשהוא מוכן בטוסטר, וכיצד הוא מריח כשהוא מתחיל להישרף…
ולכל ריח יש פעולה שונה שמתלווה אליו…לריח השרוף יש פעולה של ריצה מהירה לכיוון הטוסטר עם תקווה שהלחם עדיין יהיה אכיל ולא נצטרך לזרוק אותו : )
איך לומדים את נושא הריח בבישול מהר?
מדמיינים את הריח הספציפי לאחר פעם פעמיים שאנחנו מגיעים לשלב המושלם הזה בבישול, אנחנו מריחים את הריח ומקשרים תמונה של הנמכת האש או הוספת מרכיב נוסף לבישול בשלב הזה…אנחנו קושרים את התמונות יחד.
לכל סוג של למידה יש טריקים משלו, אך העיקרון ללמידה מהירה הוא זהה.
לבצע את הקישורים המוחיים באמצעות החושים שמופעלים והדמיון.
עלינו למצוא את הטריגרים ולחבר אותם בדמיון לפעולה. לחבר תמונת נושא לתמונת פעולה.
אם לומדים בצורה לא נכונה, זה יכול לקחת המון זמן, וזה ממש לא יהיה כיף…זה יוציא לנו את כל ההתלהבות מהלמידה ובספק אם נצליח בכלל ללמוד את זה היטב.
אם נגיש ללמידה בגישה הנכונה שהסברתי עליה במאמר, הלמידה תהיה מהירה, יעילה ומהנה.
וזאת תהיה למידה אמיתית…
וזכרו את ההקשר הבא:
למידה = הפקת תועלת
החליפו את המילה "למידה" במילים "הפקת תועלת" והגישה שלכם תהיה נכונה כבר מההתחלה.
למידה איטית וקשה, היא אינדיקציה שמשהו לא נכון או לא יעיל מתבצע כאן…למידה מהירה ומהנה היא אינדיקציה לכך שמשהו מאוד נכון וכיף קורה כאן.
אלכס זיו
תפריט נושאים לבחירה:מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.