נסו להיזכר לרגע…באילו רגעים בחייכם העיניים שלכם נצצו משמחה?
אומרים שהעיניים הן החלונות של הנשמה…ניתן להציץ דרכן לתוך הנשמה של האדם בכל רגע.
זאת הסיבה שבאופן לא מודע אנחנו נמנעים מלהביט אחד לשני לתוך העיניים כשאנחנו מדברים…כי האחר יכול להציץ דרכן ולראות את הנשמה שלנו, את מה שאנחנו באמת מרגישים וחושבים מעבר למילים שאנחנו אומרים.
וזאת הסיבה שאנשים שאוהבים ומרגישים נוח ביחד, מביטים אחד לשני ישירות לתוך העיניים כל הזמן…רק העיניים מעניינות אותם במהלך התקשורת ביניהם, כי העיניים יוצרות קשר בין נשמה אחת לשנייה…דרך העיניים נוצר חיבור בין הנשמות.
אפשר לראות את זה כל הזמן אצל זוגות אוהבים שיושבים על איזה ספסל וכל העולם החיצוני נשכח…לא אכפת להם מהאנשים שחולפים לידם ולא משום דבר אחר…מה שמעניין אותם זה למזוג את עצמם לתוך העיניים של האחר.
והדבר המיסטי המעניין לגבי העיניים שלנו הוא זה:
העיניים עצמן אינן רואות…אנחנו רואים דרך העיניים.
ולמרות שזה נשמע אותו הדבר…יש הבדל עצום.
זה כמו שנביט על נוף בעזרת משקפת…מי רואה את הנוף? המשקפת או האדם (המודעות) שמביט דרך המשקפת.
אותו הדבר לגבי העיניים שלנו…הן רק משקפת…אך מי נמצא שם מאחורי המשקפת?
האני האמיתי שלנו.
האחד שנמצא מאחורי חמשת החושים שלנו.
ודרך העיניים, אנחנו מקבלים את ההצצה הכי טובה למי שנמצא שם בפנים…
זה לא אפשרי דרך כל חוש אחר, כמו שזה אפשרי דרך העיניים.
מה קורה ברגעים של התעלות רוח?
העיניים שלנו נוצצות כמו יהלומים…
תביטו על העיניים שלכם אחרי שאתם עושים מדיטציה…הן נוצצות!
תביטו על העיניים שלכם בזמן שאתם עושים את מה שאתם הכי אוהבים לעשות…הן נוצצות!
תביטו על העיניים שלכם כשאתם מכירים תודה, כשאתם אוהבים, כשאתם בכאן ועכשיו…הן נוצצות!
וכשהעיניים נוצצות…הנשמה זוהרת!
כשהעיניים נוצצות הנשמה מאושרת, הנשמה נמצאת בבית…בסטייט הכי גבוה שלה.
אז תנסו להיזכר באילו רגעים בחייכם העיניים שלכם נצצו?
מה גרם לזה? מהן הנסיבות? מהן המחשבות? הרגשות? האווירה המנטלית שגרמה להן לנצוץ?
אני זוכר היטב…יש לי זיכרון צלול של רגע מסוים בחיי שהעיניים שלי נצצו בו במיוחד…
זה היה בהודו…וזה קרה בכל ערב לאחר שניגנתי שם עם נגנים מכל העולם ועשיתי מדיטציה לאחר הנגינה…
לאחר הנגינה והמדיטציה, היינו הולכים להחליף בגדים לקראת ארוחת הערב.
אני זוכר את עצמי שוטף את הפנים בכיור שמעליו מראה…ממול חדר האוכל …
שוטף את הפנים, מרים את ראשי, מביט לעצמי בעיניים ורואה אור חזק בוהק מהן!
הן מקרינות שמחה ושלווה החוצה…לא שמחה רגילה בגלל משהו שעשיתי או קיבלתי…אלא את הדבר האמיתי…השמחה של הנשמה…השמחה של האלוהים שבפנים…השמחה האינסופית שאליה אנחנו באמת שייכים.
אתה מביט במראה בעיניים של עצמך ורואה דרך החלונות מי נמצא שם בפנים…את הפוטנציאל שאתה יכול לחזור אליו בכל רגע…את האושר והשמחה של הנשמה…אתה רואה את עצמך בצורה אידאלית…אור טהור של אושר ושמחה שאינו תלוי באף גורם חיצוני…הוא עצמו זה הגורם…כי ברגע שאתה חוזר לעצמך…אתה מגלה שכולך אור…והאור הזה זוהר דרך החלונות של הגוף שלך…דרך העיניים שלך החוצה.
וזה קרה בכל יום מחדש…הייתי מנגן, עושה מדיטציה…שוטף את הפנים…מביט לעצמי בעיניים…ורואה שוב את האור המדהים הזה.
באותם הרגעים אמרתי לעצמי…״כשאני חוזר לארץ אני רוצה לשמור על האור הזה…האור הזה הוא האידאל שלי מעכשיו…אני לא צריך כלום…רק את האור הזה…הוא מספיק לי…ברגע שיש לי את האור הזה בעיניים…כל השאר מסתדר מעצמו…ברגע שאני מאושר, כל העולם שלי מסתדר מעצמו.״
כשהנשמה שמחה, הכל מסתדר מעצמו.
כאנחנו שמחים ומאושרים, אנחנו חוזרים לסדר האוניברסלי…זה כמו נקודת גישה…
ברגע שאתה מאושר…יש לך קליטה…ואתה מתחבר לסדר גדול יותר שמסדר פה את כל היקום.
הסיבה שאני מבקש מכם להיזכר ברגעים שנצצו לכם העיניים…היא בגלל שהזיכרון הזה הוא נכס רוחני.
אם יש לכם בזיכרון רגע מסוים שראיתם את הניצוץ הזה שבעיניים שלכם…ואתם יודעים איך זה נראה…אתם יכולים לחזור אליו בכל רגע שתרצו.
איך עושים את זה?
הדבר המובן מאליו הוא…לעשות מחדש את מה שגרם לניצוץ הזה…להתמזג לתוך עשייה שאתם הכי אוהבים…או בתוך אי עשייה (מדיטציה).
או להקיף את עצמכם בסביבה אוהבת ואוהדת…לתת מעצמכם לאחרים…כל מה שגורם לכם, באופן אישי לאור בעיניים.
ויש גם טכניקה פשוטה שיכולה להחזיר את הניצוץ הזה…
מה שאני עושה זה את הדבר הבא:
אני נעמד מול מראה, מביט לעצמי בעיניים, ומחפש את הניצוץ…
אם אני רואה שהוא לא נמצא…אני מתחיל ״לשחק בכאילו״…להרגיש שאני הכי מאושר שאפשר עכשיו…אני מתחיל לדבר עם עצמי ולתאר איזו שמחה ואושר אני חווה ברגע הזה…ולאט לאט אני רואה כיצד האנרגיה של העיניים שלי משתנה…לאט לאט הניצוץ מתחיל לחזור חזרה…ואז אני מעצים אותו יותר ויותר, מעצים את ההרגשה…נכנס יותר ויותר לתוך החוויה, וקליק! האור שוב נדלק שם בפנים.
ובגלל שיש לי זיכרון של מה זה עיניים נוצצות באקסטרים : ) כי אני זוכר היטב את המבט במראה ברגע ההוא,
אז יש לי אינדיקציה של איך זה אמור להיראות…ואני ממשיך עד שהאור הזה חוזר לעוצמה שאני זוכר.
ומרגישים את זה היטב…האור הזה מכניס אותנו למימד אחר, למימד של שמחה ואושר…כאילו שקפצנו לעולם מקביל…לפני רגע הכל היה רגיל…ועכשיו האור דולק והעיניים נוצצות…גן עדן כאן ועכשיו…כל מקום שאנחנו נמצאים בו הופך למדהים ביופיו.
והעניין הוא כזה…למרות שאנחנו מזייפים פה הרגשה עבור התרגיל…זה לא משנה…כי גם ההרגשה שגורמת לעיניים שלנו להיות כבויות היא הרגשה מזויפת כתוצאה מדיבור פנימי שלילי, והתמקדות בחוסר.
זאת אותה הטכניקה בדיוק שגורמת לנו להתרחק מהאור…מהשמחה וההתלהבות שלנו…אז אנחנו משתמשים כאן באותה הטכניקה גם כדי לחזור חזרה אל האור…
אז אנחנו נכנסים ״למשחק״ מול המראה ומעודדים את עצמינו ומכניסים התלהבות…
ודרך אגב, המילה התלהבות, המשמעות המקורית שלה היא: ״להתמלא באלוהים.״
המשמעות המקורית היוונית של המילה היא: ״להיות ברשותו של אלוהים.״ כלומר שאלוהים איתך.
האם זה לא המצב שכולנו רוצים לחיות ממנו בכל יום?
עיניים נוצצות הן עיניים שמשדרות שהאור נדלק…ויש מישהו שם בבית…אלוהים בכבודו ובעצמו נוכח בבית שלכם והאור שיוצא מהעיניים הוא האור שהוא הדליק בתוככם, אור שמופץ החוצה מהנוכחות שלו בתוככם.
כשהעיניים נוצצות, אלוהים נמצא בבית.
עיניים נוצצות משמחה הן עיניים שמלאות בנוכחות אלוהית…
וכאן אני רוצה לציין שוב את התובנה ששיתפתי אתכם שהמנצח בנג׳מין זנדר הגיע אליה…
בגיל 45 לאחר 20 שנים של ניצוח על תזמורות, הוא לפתע קלט שהמנצח לא מוציא צליל…שהמנצח עומד שם ולא מנגן בכלל…אז מה התפקיד שלו?
המנצח נמצא שם כדי לתת השראה ולעורר את הפוטנציאל והאפשרויות שיש בנגנים שלו. הוא מקבל את הכוח שלו, מכך שהוא מעורר בהם את הכוח שלהם.
זאת ההארה שהוא הגיע אליה ברגע ההוא…
והתובנה הזאת שינתה את חייו…הוא הפך לאדם אחר אחריה…
הוא הבין שהאינדיקציה הכי טובה לכך שהוא מעורר את האפשרויות שיש באחרים, באה לידי ביטוי כשהעיניים שלהם נוצצות.
זאת האחריות שלו בכל מקום שבו הוא נמצא…לעורר באחרים את האפשרויות שיש בהם, ולראות את האור שבעיניים שלהם נדלק.
אז כשהעיניים של הנגנים בתזמורת שלו לא נוצצות משמחה…הוא שואל את עצמו:
״מי אני עכשיו, שהעיניים של הנגנים שלי אינן נוצצות?״
וזאת שאלה של הוויה…מי אני עכשיו בהוויה שלי, במודעות שלי, במה שאני מקרין מתוכי החוצה, שאינו גורם לעיניים של הנגנים שלי להיות נוצצות?
מי אני עכשיו במצב שכזה? התשובה היא פשוטה…
אני הוא זה שהעיניים שלו בעצמו אינן נוצצות.
אם העיניים שלהם אינן נוצצות, זה אומר שהעיניים שלו אינן נוצצות.
הוא כרגע לא האחד שהוא יכול להיות…זה שנותן להם השראה לראות את הפוטנציאל שלהם ושל המוסיקה, ושל היופי והקסם של הרגע הנוכחי.
והשאלה הזאת גורמת לו להשתנות ולהתאים את עצמו מחדש כדי ״להאיר את העיניים שלהם״.
הוא משנה את הפסיכולוגיה שלו, את המצב התודעתי שלו…הוא נכנס להתלהבות ושמחה ומדליק לעצמו את האור בעיניים…וברגע שזה קורה, העיניים של הנגנים שלו גם מתחילות להיות נוצצות…הוא מתחיל להשפיע עליהם בנוכחות שלו.
וכשהעיניים שלהם נוצצות, זה אומר שמעגל חשמלי נכון זורם ביניהם…הוא מטעין אותם והם אותו בחזרה.
וזה נכון לגבי כל האנשים שאנחנו נפגשים איתם…וחשוב במיוחד באינטראקציה של הורים עם הילדים שלהם.
״מי אני עכשיו, שהעיניים של הילדים שלי אינן נוצצות?״
מי אני? אני הוא זה שהעיניים שלו בעצמן כבויות…אז איך העיניים של הילדים שלי יהיו נוצצות?
השאלה הגאונית הזאת גורמת לך להשתנות ברגע, להתמלא בהתלהבות (ברוח אלוהית), לראות את הפוטנציאל, את האפשרויות…שיש באחרים.
והכלל והסדר הוא כזה…
אתה לא יכול לגרום לעיניים של אחרים לנצוץ…אם אתה לא גורם קודם כל לעיניים שלך לנצוץ.
והדרך לעשות זאת, היא להתחבר בתוכך למקום של אושר, שמחה, אהבה…למקום שרואה אפשרויות, למקום שרואה פוטנציאל.
זה אחד הדברים הכי מדהימים שאנחנו יכולים לתת לאחרים…לגרום לעיניים שלהם להיות נוצצות משמחה.
ואיך אנחנו נותנים את זה לאחרים?
אנחנו נותנים את זה קודם כל לעצמינו.
כדי להדליק לאחרים את האור בעיניים שלהם, עלינו להדליק קודם כל את האור בעיניים שלנו.
הפכו את העיניים שלכם לעיניים נוצצות משמחה.
אלכס זיו
תפריט נושאים לבחירה:
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.