מסר לכולם שבא אליי הבוקר מה״ספיריט״…הנה המסר:
הגיע הזמן לשבור את הקליפה!
אנחנו חיים כמו אפרוחים בתוך הקליפה של עצמינו, מסתכלים על העולם דרך סדק קטן בקליפה שלנו, ומתהלכים איתה לכל מקום כאמצעי הגנה מהעולם החיצוני ״המפחיד״ הדמיוני שיצרנו עבורינו באיזה שלב.
אנחנו מסתובבים עם קליפת ההגנה הזאת ולא נותנים למי שאנחנו באמת מתחת לקליפת הביצה הזאת לפרוץ החוצה אל השמש, אל החופש, אל הפוטנציאל שלנו.
אם הייתי צייר הייתי מצייר את זה כך…
דמות של אדם (שדומה לדוד של מיכאלאנג׳לו) ששוברת את קליפת הביצה, שמתרוממת מבפנים החוצה למצב של עמידה עם הידיים מונפות גבוה למעלה שמבקעות את הקליפה.
הפחדנו את עצמינו, לגבי העולם, וכמו בסרט ״התחלה״ של כריסטופר נולן שתלנו לעצמינו מחשבה שלילית ראשונית לגבי העולם שבחוץ, שהשאירה אותנו סגורים בתוך הקליפה של עצמינו. כל אחד ואחת עם גרסת הקליפה האישית שלהם.
כל אחד ואחת מאיתנו צריכים לשבור את הקליפה האישית שלהם.
אתמול הקשבתי לראיון עם איש מעניין…
עד גיל 32 הוא עבד כפועל ניקיון במפעלים…מטאטא את ריצפות המפעלים…עד שיום אחד הוא החליט לעשות רשימת פחדים בצורה של פירמידה, מהפחד הכי קטן ועד לפחד הכי גדול שלו.
הוא החליט שהוא הולך להיכנס בכל הפחדים שלו, ולהתגבר על כולם.
בראש הפירמידה, הוא כתב את הפחד הכי קטן שלו שהיה פחד מעכבישים. בתחתית הפירמידה, כפחד הגדול ביותר הוא כתב ״הפחד מעימות פיזי״…להיות מעורב בקטטת רחוב.
ואז הוא עשה את הדבר הבא…הוא לקח את הפירמידה והפך אותה כך שהפחד הראשון שהוא הולך להיכנס בו הוא הפחד הגדול ביותר שלו, הפחד מעימות פיזי.
כדי להתגבר על הפחד הזה, הוא התחיל להתאמן באינטנסיביות באומנויות לחימה שונות, אך הוא הרגיש שהעימות הפיזי בקטע של ספורט, הוא לא אמיתי, כי זה מבוקר, יש חוקים, ויש מאמן ושופט, והמתמודדים הם חברים…הוא חייב משהו אמיתי יותר כדי להתגבר על הפחד הכי גדול שלו.
אז הוא עזב את עבודת הניקיון במפעלים והתחיל לעבוד כשומר במועדוני לילה שידועים כאלימים, בכאלה שבכל ערב יש שם קטטות.
כך ערב אחר ערב הוא היה מעורב בקטטה אמיתית, ולאורך השנים שהוא עבד שם, במאות של קטטות, כך הוא התגבר לגמרי על הפחד הזה.
בהמשך הוא פיתח שיטת אימון ופתח מקום שמאמן בשיטות של לחימת רחוב בלתי מבוקרת.
במשך השנים לאחר שהוא קיבל כמה הארות רוחניות לגבי העימותים הפיזיים היום יומיים שהוא חי בהם, הוא החליט שהוא לא רוצה להיות יותר בתדר נמוך שכזה של אלימות, שרודף אחריו לכל מקום, ומחכה לו בכל מקום שאליו הוא מגיע ושמכניס את כל חוויית המציאות שלו לתדר שכזה. שבכל מקום הוא מוצא אנשים שמוכנים לריב איתו.
אז הוא החליט לשנות התדר ואת המקצוע של שומר בארים ולהיות מעכשיו בתדר של חמלה ואהבה. בשלב הזה בגיל 40 הוא החליט להיכנס בפחד נוסף, שהוא להיות סופר, לפרסם ספר שלו.
בתהליך של כתיבת הספר הראשון שלו הוא נפרד מאשתו שלא תמכה בחלום החדש שלו, ומחברים שבמקום לעודד, ניסו להוריד לו את הרוח מהמפרשים ולנסות לשכנע אותו שמטאטא רצפות במפעלים ושומר הבארים שהוא לא יכול להיות פתאום סופר מצליח.
מאותו רגע של החלטה ועד היום הוא פרסם 40 ספרים, כתב מחזות, תסריטים, זכה בפרסים ואפילו תסריט אחד שלו היה מועמד לאוסקר והוא ישב בטקס ליד ג׳וני דפ.
ממנקה במפעלים לטקס האוסקר…לאחר שהוא החליט לשבור את קליפת הביצה שלו…הקליפה ששמרה עליו מפני העולם המפחיד והרע הדמיוני שהוא יצר לעצמו.
ואכן הוא יצר לעצמו את האמונה הזאת, את העולם הזה בגיל 12 במקרה בודד שבו הוא עבר התעללות מינית מגבר.
מאותו הרגע הוא יצר אמונה שהעולם הוא מקום רע והוא צריך להגן על עצמו כל הזמן מפני אנשים.
בסביבות גיל 40 הוא ישב במסעדה וראה לפתע את האיש הזה…ולא משנה כמה אומנויות לחימה הוא עשה ושנים של עבודה כשומר בארים קשוח שכל יום מעורב בקטטות אלימות…בבת אחת הוא חזר לגיל 12…הוא רעד מפחד ורק רצה לברוח מהמקום…אך הוא עצר את עצמו רגע לפני שהוא בורח ואמר…״מתי עוד תהיה לי הזדמנות להתעמת איתו?״ זה היה בדיוק בתקופה שהוא עשה את המעבר בין התדר האלים לתדר של חמלה ואהבה.
הוא ניגש אל האיש ואמר לו: ״אתה זוכר אותי? התעללת בי מינית בגיל 12!״ האיש קם מיד מהכיסא…והוא אמר לו: ״שב. אני לא הולך לפגוע בך…אני רוצה לומר לך שאני סולח לך על מה שעשית.״ לחץ לו את היד והלך משם.
ומאותו רגע כל המקרה הזה הפסיק להשפיע עליו. הוא התעלה וסלח, סגר את המעגל הזה, כי הוא בחר מעכשיו לחיות בתדר גבוה של אהבה וחמלה. הוא בחר בחיים שלו, באיכות החיים שלו. הוא ויתר על אלימות ושנאה ואמונה שהוא צריך להתגונן בהתמדה מאנשים רעים.
למה אני מספר לכם את הסיפור הזה? כי כל אחד מאיתנו יכול להזדהות עם הסיפור הזה באופן אישי וללמוד ממנו.
ללמוד על החשיבות וההטבות שבהתגברות על הפחדים הגדולים שלנו.
ללמוד על החשיבות של סליחה, חמלה, אהבה והתעלות לתדר גבוה יותר לחיים רגועים ומאושרים.
ללמוד שהתדר שבו אנחנו נמצאים, שלתוכו אנחנו שוכחים את עצמינו ומזדהים איתו, מושך באופן מיידי, מכל מקום ובכל מקום את האנרגיה שאנחנו נמצאים בה ומשדרים החוצה.
תדר נמוך מושך סיטואציות שליליות נמוכות באופן מיידי, שפוגשות אותנו בכל מקום.
תדר גבוה מושך סיטואציות גבוהות וחיוביות באופן מיידי, שפוגשות אותנו בכל מקום.
אפשר ללמוד מהסיפור שהפוטנציאל הגדול שלנו נמצא מאחורי ״קליפת הביצה שלנו״ אותה אנחנו מפחדים לבקע ולצאת ממנה החוצה חשופים אל העולם, מכריזים באומץ בדיוק מה אנחנו רוצים להיות, ופשוט עושים את זה. בלי תירוצים.
אפשר ללמוד על ראיית העולם שלנו, על העולם שאנחנו מאמינים שאנחנו חיים בו, ואיך שהאמונה לגבי העולם הזה, סוגרת אותנו בתוך בועה עצמית, בתוך אולם קולנוע פרטי, שמקרין על מסך העולם שלנו את האמונות שלנו לגביו.
ואם אנחנו משנים את האמונות שלנו לגבי העולם, העולם שלנו משתנה בהתאם. אנחנו מהלכים בעולם שונה לגמרי, כשאנחנו משנים את האמונה שלנו לגבי העולם.
אפשר ללמוד מהסיפור הזה שלא משנה מהי נקודת ההתחלה שלך, ללא כסף, חברים, קשרים…עם גישה נכונה, אמונה, עשייה והתמדה אנחנו יכולים להגשים חלומות שאחרים לא מאמינים שהם בכלל אפשריים עבורינו…מעבר להגיון, מעבר לדמיון.
אז אלה הם מסרים חשובים לכולם…
העולם ה״מפחיד״ שבחוץ שפועל נגדינו הוא אשליה, אשליה שאנחנו יצרנו בעצמינו, והגיע הזמן להתעורר מזה, הגיע הזמן לשבור את הקליפה!
אלכס זיו
נ.ב: לאחר שסיימתי לכתוב את המאמר מצאתי את השיר היפה הזה של אינדיאה ארי שנקרא ״לשבור את הקליפה״ שמתאים לסיפור ולמסר של המאמר….היא שרה בפזמון:
״ילד, הגיע הזמן לשבור את הקליפה.
החיים יכאבו, אך הם נועדו שנרגיש אותם.
אתה לא יכול לגעת בשמיים, מתוך עצמך.
אתה לא יכול לעוף, עד שלא תשבור את הקליפה.״
אז לכל הילדים שבפנים שמרגישים שזה הזמן לשבור את הקליפה ולעוף חופשיים אל השמיים שלהם….השיר הזה מוקדש לכם:
הגיע הזמן לשבור את הקליפה!
אלכס זיו
תפריט נושאים לבחירה:
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.