תאר לעצמך שחקן בהצגה שמחליף תלבושות, אך מרוב שהוא מזדהה עם הדמויות, הוא שוכח שהן לא אמיתיות, שהוא רק שחקן שמשחק אותן.
זה מה שקורה לנו כשאנחנו מזדהים עם מחשבות.
מחשבות הן כמו תחפושות שעוברות לנו במודעות וההזדהות שלנו איתן גורמת לנו ללבוש כל פעם מחדש תחפושת אחרת ולשכוח שאנחנו זאת לא הדמות שלבשנו.
פעם אחת מגיעה תחפושת של איש שמח ואנחנו מזדהים איתה ונעשים שמחים…אך הנה מגיעה אחריה תחפושת של איש עצוב ואנחנו נעשים עצובים.
והנה תחפושת של איש כועס, ואחת של ממורמר ואחת של אדם מלא בתקווה ואחת שמחה…
מחול התחפושות הזה נמשך באופן בלתי פוסק מגיל מאוד צעיר.
יש לנו גם כמה תחפושות שמרוב שלבשנו אותן, הן הפכו להרגלים ולאמונות ולערכים שלנו.
פורים לא בא להתארח רק פעם בשנה, הוא כאן כל השנה! בראש שלנו.
ההבדל הוא שלא עם כל התחפושות אנו "מרבין בשמחה"…
יש סיבה אחת עיקרית לסבל האנושי שקיים בעולם והיא:
הזדהות התודעה עם מחשבות שליליות.
מה זה אומר?
במילים פשוטות, כל מחשבה היא "סרט" בפני עצמה.
אם אנחנו נכנסים לסרט הזה ונגיד שהסרט הזה הוא סרט מלחמה של במאי איטלקי בשחור לבן שעבר קשיים בכל ימי חייו והוא מבטא דרך האומנות שלו את הקושי והסבל ואנחנו כצופים "נכנסים" לסרט הזה, אז אנחנו סובלים יחד איתו ועוברים איתו את כל התלאות…
אנחנו הופכים לשחקנים בעל כורחנו בסרט הרע שאנו צופים בו, כל עוד הוא נשאר במחשבות שלנו.
אי אפשר להימנע לגמרי "מסרטים גרועים", אנחנו בכל זאת עדיין נמצאים בשלב התפתחותי כזה שאנשים חיים בסרטים שונים ומדביקים אחד את השני בעלילות "המופלאות" הללו. עדיין לא כולנו מוארים מספיק כדי ליצור הרמוניה מחשבתית שמבוססת על האמת הטבעית של היקום.
אז עד שנגיע לשלב העתידי הזה שבו הכול "ירוק" והשמיים כחולים ובהירים כל הזמן והאנשים אוהבים את "רעיהם כמוהם" הלכה למעשה, אנחנו צריכים למצוא פתרונות מקומיים, ברמת התודעה שלנו, בתוך קופסת הקולנוע הפרטית שלנו שתגרום לנו לא להזדהות עם מחשבות שלא משרתות אותנו.
הדרך הוותיקה ביותר שעדיין עובדת למי שמתמיד ומי שמתאמן בה ברצינות היא "המדיטציה".
ומי שהכניס אותה לפופולאריות עולמית היה ידידנו בודהה הלא הוא הנסיך ההודי סידהרטה.
לאחר שסידהרטה חזה בסבל האנושי, הוא החליט שהוא חייב להתעלות מעליו ולהשתחרר למצב עילאי של נירוונה.
מצב שבו אתה נמצא מעבר ל"אני" או ל"עצמי" שזה האגו, ובמצב זה אתה משוחרר מאחיזתן של המחשבות, אתה הופך למאסטר שחי מתוך התודעה האוניברסאלית, אתה זוכה לאושר נצחי.
אז למי מאיתנו שעדיין לא הגיע לנירוונה, ולא בא לו לשבת שבוע מתחת לעץ ולהילחם במחשבות כמו שבודהה עשה…יכול פשוט לתרגל נגיעות של מדיטציה בכל מקום ובכל זמן.
מדיטציה אכן היא הדרך הקלאסית לחוסר הזדהות עם מחשבות.
וברמה הפשוטה ביותר, התרכזות בנשימה, או התמקדות בחושים שקולטים את רגע ההווה ומחזירים אותך "לכאן ועכשיו", במצב זה, התודעה שלך מעוגנת בהווה ומחשבות אוהבות את רגע ההווה באותה מידה שערפדים אוהבים את אור השמש…המחשבות נמסות ונעלמות כאשר תודעת האדם מרוכזת ברגע ההווה ובהוויה שלו ברגע הקסום והחמקמק הזה.
כשאתה מזוהה עם מחשבה זה אומר שאתה נמצא "שם ואחר-כך" ולא "כאן-ועכשיו".
אז המדיטציה אומרת שאם אתה מוצא את עצמך "בשם ואחר-כך", פשוט חזור "לכאן ועכשיו" והכול יהיה בסדר.
וזה נכון וזה עובד.
כשאתה מאמן את עצמך להחזיר את המודעות שלך להווה, אתה מוריד את מפלס ההזדהות הכללי שלך והרבה פעמים אתה לא נופל למלכודת הזאת…
רגע לפני או אחרי שהזדהית עם מחשבה שלילית, נדלק האור של אימון המדיטציה ומסנוור את המחשבה השלילית עד שהיא בורחת לנפשה.
בתחילת המאה השמונה עשרה התפתחו במערב, במיוחד בארצות הברית זרמים של מדע המחשבה החדשה שעסקו בכל נושא השפעת המחשבות על הגוף הפיסי, ועל שאר היקום.
השיטה שלהם לחוסר הזדהות עם מחשבות הייתה מבוססת על האמת הפשוטה שלא ניתן לחשוב שתי מחשבות בו-זמנית ולכן כל מה שעליך לעשות כדי לא להזדהות עם מחשבה שלילית זה לחשוב במקומה מחשבה חיובית ולהמשיך לחשוב אותה שוב ושוב עד שהיא תיקלט על ידי תת המודע (אוטוסוגסטיה) ותהפוך לחלק מהרגלי החשיבה המותנים והאוטומטיים שלך שמאוכסנים בתת המודע.
המטרה הכללית היא לצבור שעות "מחשבה חיובית" רבות כך שהגישה המנטלית השולטת שלך תהיה חיובית.
גם זאת שיטה טובה וגם זה עובד.
דרך אגב, השיטה הזאת מיושמת היטב גם בשילוב עם מדיטציה.
להחזיר את המודעות שלך להווה ולאחר מכן לחשוב מחשבות חיוביות יצירתיות במטרה שהן יהפכו לגישה המחשבתית הרגילה שלך.
טכניקה נוספת שלהם היא לזכור את האחדות עם אלוהים.
ברגע שאתה מרגיש שנדבקת למחשבות לא רצויות והן מושכות אותך למטה, התחל לספר למוח שלך ולמחשבות שלך על טבעו של אלוהים ועל הקשר שלך אליו.
ספר להן עד כמה שהוא גדול ועד כמה שהוא אחד ושהכול בעצם נובע ממנו ושגם אתה מאוחד בתוך האחד הנצחי הזה ולכן אתה שווה לו באיכות ובסוג, הטבע האמיתי שלך וטבעו של אלוהים זהים.
הטכניקה הזאת מעולה והיא מעלה את המוח שלך לרמות חשיבה גבוהות, היא מעניקה לך השראה וחיבור למקום איכותי יותר.
שים לב, לא ניתן להפסיק את המחשבות, אך ניתן להתכוונן לתדר חיובי יותר שיביא מחשבות איכותיות יותר לתודעה שלך.
מפני שהמחשבות מצייתות לחוק המשיכה שאומר שאנרגיה דומה תמשוך אנרגיה שדומה לה.
ולכן זרם מחשבות שלילי מביא אחריו שרשרת של חברות דומות וזרם של מחשבות חיוביות מושך אליו עוד מחשבות מהסוג שלו.
אם אי אפשר להפסיק את החשיבה אז אפשר לפחות לשלוט באיכות החשיבה וגם לבחור אם להזדהות עם מחשבה או לא.
כל אחד צריך להתנסות ולבחור לעצמו את הטכניקות שעובדות הכי טוב עבורו.
גם בעמוד המאמרים באתר ניתן למצוא המון דרכים יצירתיות להשגת המטרה הזאת.
אין טכניקה אחת שמתאימה לכולם, אך יש מגוון רחב שניתן לבחור מהן ולהתנסות בהן.
המטרה היא אחת, להיות מסוגל להתעלות מעל המחשבות כשאתה צריך לעשות זאת.
מקור הסבל בעולם הוא לא העולם עצמו, העולם עובד בצורה מושלמת.
המקור הוא המחשבה האנושית השלילית.
זה לא משנה מה הפילוסופיה אחרי זה, העובדה היא שחשיבה שלילית קיימת בעולם.
והתפקיד שלך כבעל תודעה שלא אוהב לסבול, היא למצוא דרכים שבהם תוכל לנהל את המערכת המוחית שלך במינימום סבל, ובמקסימום הנאה.
באת לעולם כדי ליהנות ואין שום סיבה שלא תעשה זאת בכל יום.
ההבדל נמצא במרחק מחשבה.
והדבר המעניין הוא, שכשאתה מצליח להתעלות מעל "הסבל" האנושי, אתה אוטומטית נהיה מאושר.
מעבר לחשיבה לא נכונה, קיים רק אושר.
ומכיוון שזה נכון, אז כל העבודה שלנו מסתכמת בניהול נכון של הצורה שבה אנחנו חושבים.
זהו המפתח לאושר והפתרון לסבל.
תחשוב לרגע…
אם במקום שבו אתה יושב עכשיו לא הייתה שום מחשבה…אם היית מעלים את עצמך ואת החשיבה שלך מהשטח ברגע זה, אפילו לרגע אחד ורק המקום עצמו היה נשאר… איזה סבל היה יכול להיות במקום? איזה ייאוש? איזה דאגה?
אז היכן כל זה נמצא?
נכון, בראש.
ומה זה אומר בראש?
בהזדהות שלך עם חשיבה שלילית.
זה יכול להיות תרגיל טוב…
ברגע שאתה מרגיש שאתה נתון בסבל שנגרם עקב שליליות מסוימת, שב במקומך ודמיין שאתה נעלם לרגע מהמקום הזה ורק התודעה שלך נשארת כדי לצפות במה שמתרחש…
אז מה קיים כאן עכשיו?
כיסא, שולחן, מחשב, מרחב וכמה צלילים…
איפה הסבל?
הוא פשוט לא נמצא, נכון?
עכשיו החזר את עצמך לכיסא ותנסה לראות האם הסבל חזר לתמונה?
אם הוא נעלם, יופי!
אם לא, אז אתה בטח כבר מבין שהמקור לסבל נמצא איפה שהוא בתוכך…
האם הוא נמצא ביד או ברגל או בכתף? לא.
היכן אז?
במחשבה אתה אומר?
יופי, אז מכאן צמצמת את האזור המפריע לשלווה והבנת שהוא נמצא במחשבה.
מכאן ייתכן שזה מספיק וכבר בתובנה הזאת שחררת את ההזדהות שלך עם המחשבות שגרמו לסבל.
ואם עדיין לא, אז המשך לחקור את המחשבות ותברר מה העניין שלהן? מה הן רוצות ממך?
האם הן הגיוניות, האם הן אמיתיות?
פרק את זה לגורמים עד שתשתחרר מההיצמדות הזאת לגמרי.
ברגע שמאירים על מחשבות "באור" הן נעלמות.
הן יכולות להיות פעילות רק "בחושך".
זה כמו בקולנוע, כל עוד יש חושך באולם, ניתן להזדהות לחלוטין עם הסרט שעל המסך, אך אם לפתע מישהו מדליק אור באולם, ההנאה מופרת וההזדהות עם הסרט נפסקת.
חוסר הזדהות עם מחשבות זה התרגול שיש להתמקד עליו.
זה הפתרון.
תפריט נושאים לבחירה:
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.