כשהיינו ילדים ידענו את זה היטב,
אז הנה תזכורת יומית עבור כל הילדים (שבפנים):
העולם הוא מגרש המשחקים שלנו…מי בא לשחק?
אני זוכר היטב את הפליאה שהייתי בה כשהגעתי לפגישה בלוס אנג'לס
בחברה שמתמחה בין היתר ביצירת טריילרים לסרטים הוליוודיים, ומגוון שירותי מולטי-מדיה.
קודם כל נתחיל מזה שהחצר הקדמית שלהם נראית כמו כפר נופש…ועוד באמצע עיר עמוסה…כשאתה חונה ומגיע לשם אתה לפתע נכנס למציאות מקבילה ומוצא את עצמך בכפר שליו ביפן.
עצים ופרחים בשפע, עיצובי עץ ואבן אומנותיים, שולחנות קפה עם שמשיות והמון ירוק מסביב כשברקע שומעים ציפורים מצייצות…
חשבתי לעצמי: "ואהוו, איזו שלווה זה לשבת בגן הגדול הזה…מה זה חלק ממקום עבודה של אנשים? זה נראה כמו אזור הגנים של מלון מפואר.
אבל זה היה רק הבחוץ…בפנים חיכתה לי הפתעה יותר גדולה…
וכאן ההשקפה שלי לגבי עבודה ופרודוקטיביות השתנתה לנצח.
אני רגיל למקומות עבודה רציניים שבהם אנשים יושבים מול מחשב ויש להם איזה שתי מטר ספייס (במקרה הטוב) לזוז בו.
נכנסתי ללובי גדול…מצד שמאל הייתה קפיטריה עם דלפק גדול ומאחורי הדלפק מקררים שקופים שמלאים בבקבוקי שתיה מכל הסוגים, ומיכלים שמכילים כל מיני סוגי דגני בוקר, פירות, חטיפים, גלידות, תה קפה ועוד…
מיד קיבלה אותנו בחיוך מישהי שלאחר מכן התברר לי שיש לה תפקיד מיוחד ולא שגרתי והוא: "אחראית פינוק".
כן, התפקיד שלה הוא לדאוג שלעובדים יהיה הכי כיף בעולם, אם הם צריכים משהו – היא תארגן להם את זה.
מצד ימין ראיתי בחורים ובחורות משחקים ביליארד על שולחן גדול, ומכונות משחק ומישהו עבר לידנו בנסיעה על רולר -בליידס ומישהו אחר רכב על קורקינט…
מה זה? זה מקום עבודה שאלתי?
בוא ונעשה לך סיור אמרו לי.
טוב אז את החדרים הראשונים הראו לי רק מפתח הדלת מכיוון שאלה הם חדרי עריכת הiוידאו והם היו בדיוק באמצע יצירה ולא רצינו להפריע.
לאחר מכן היו כמה חדרים נוספים, אבל אלה לא היו חדרי עבודה אלא חדרים שנראים כמו חדרי נוער.
טלוויזיה גדולה על הקיר, ספות נוחות, פופים, גיטרה על הספה ועל השולחן דפדפות וכלי כתיבה.
חזרנו ללובי "העבודה" (המשחקים) ואחראית הפינוק קראה לכולם לבוא מפני שארוחת הצהריים הוגשה.
זה היה קייטרינג מכל טוב וטוב.
מכל החדרים יצאו העובדים עם חיוך והתלהבות כי האוכל הגיע (כאילו שחסר משהו במזנון המפואר הקבוע שפתוח כל היום).
גם אנחנו אכלנו אתם והאנרגיה של כולם הייתה של מוטיבציה, הם דיברו ביניהם בהתלהבות על מה שהם עושים.
טוב, עד כאן, אמרתי! גם אני רוצה לעבוד בחברה כזאת אמרתי בחצי צחוק חצי אמת.
שאלתי את הידידה שהביאה אותי לשם האם זה אמיתי?
לא ייתכן שאפשר לעבוד כאילו שאתה בנופש או בהפסקה בבית ספר וגם להיות פרודוקטיבי.
היא ענתה לי: "תאמין לי שאלה הם האנשים הכי פרודוקטיביים שיש, הם מספיקים המון ומכניסים לחברה המון כסף…"
מסתבר שהרעיון הוא שהעבודה שלהם היא יצירתית ולכן אווירת הכיף הזאת עוזרת להם להרגיש טוב יותר ולהיות יצירתיים ופרודוקטיביים יותר.
זה פשוט גאוני, חשבתי.
צריך אומץ מצד בעל החברה ליצור מגרש משחקים בעבודה אבל מצד שני זהו אדם עם המון הישגים בחיים ולכן הוא יודע מה הוא עושה וגם משיג את התוצאות שהוא רוצה.
ואני יודע באופן אישי שכדי להיות יצירתי אתה חייב להיות רגוע, להרגיש טוב במקום שאתה נמצא, וליצור לעצמך סביבה נוחה כדי לתת לרעיונות לזרום.
וזה המסר של המאמר שלי היום…
עלינו לשנות את התפיסה הישנה שלנו לגבי צורת "העבודה" ולהפוך את העבודה למקום כיפי לסוג של "דיסנילנד" מקומי .
העידן התעשייתי הסתיים כבר מזמן, הרובוטים החליפו את האנשים שעבדו בפסי ייצור בשיטת סרט נע כבר אך עדיין נשארה במוחנו התפיסה הישנה של איך מקום עבודה אמור להיראות והתמונה הזאת בדרך כלל אפורה ומשעממת.
ואני עבדתי בעבודות, גם בתחום ההייטק במקומות שנחשבים למתקדמים אך התפיסה של תרבות העבודה בהן הייתה מיושנת.
זאת הייתה אווירה של "לא לסמוך על העובדים" כי אם החתול לא נמצא אז העכברים יאכלו את השמנת וישכבו על הגב לנוח מבלי לעשות כלום.
אז תמיד היה איזה "כלב שמירה" באזור שדאג לשמור על פרצוף רציני וקשוח ולדאוג שכולם יתנו תפוקה.
מניסיון, ראיתי כיצד השיטה הזאת הביאה להכי פחות תפוקה שאפשר.
לי יש מוסר עבודה באופן טבעי ואני תמיד נותן את הטוב ביותר ומעבר לזה, גם כשלא משגיחים עליי.
ושמתי לב ששיטת כלב השמירה הרציני לא רק שלא סילקה את העכברים אלא יצרה עכברים מתוחכמים יותר.
אנשים מצאו שיטות כיצד לעשות את עצמם עובדים, העיקר שהזמן יעבור והרי משלמים להם לפי שעה אז מה אכפת להם? הם רק צריכים למצוא דרך להעביר את השעה.
והעניין הוא שאתה יכול להחזיק את הגוף של האדם שעובד על פי שעה במנטליות של פס ייצור במקום שלו, אך אתה לא יכול לשלוט על המחשבה שלו ולכן למרות שהגוף שלהם מעוגן בשתי המטר ו"כלבי השמירה" שנמצאים בסביבה, המחשבה שלהם היא כמו עפיפון ללא חוט.
אז רובם מצליחים להפיק מספיק עבודה כדי להצדיק את העסקתם, אך בזה הכל מסתיים.
זה נדיר לראות יצירתיות, מוטיבציה, שמחה וכמובן ניצוצות של גאוניות.
הדבר העיקרי שאנשים שמועסקים בתנאים שכאלה חושבים עליו זה על איך להעביר את הזמן מהר כדי להגיע הביתה ולעשות את מה שהם אוהבים ולקבל את הספייס שלהם.
וזה מעגל אכזרי שנוצר מעצמו…
העובדים אינם נהנים בגלל שיטת העבודה ותנאי העבודה ואז כשלא משגיחים עליהם הם "מתפרקים" להם…משהו כמו בבית הספר שהמורה יוצאת לכמה דקות מהכיתה וכולם קופצים על השולחנות ועושים שטויות…ואז המורה חוזרת ותופסת אותם וכמובן היא רותחת מעצבים וזה עובר למנהלת ואז כולם נענשים…וזה כמובן מצדיק עוד יותר את הסיבה לקיומו של "כלב שמירה" ואזור תזוזה מוגבל…כי אחרת התלמידים / העובדים יעשו מה שבא להם.
וזה המעגל האכזרי שהרבה בתי ספר ומקומות עבודה תקועים בו.
והשאלה הנבונה היא:
למה שהתלמידים / עובדים לא יחוו כייף בשילוב עם הלימודים / עבודה?
זאת בדיוק הדרך לשבור את המעגל האכזרי של העידן התעשייתי.
ומקומות עבודה / לימוד שימשיכו לשאת על גבם את עול השיטה הפרימיטיבית הזאת, בעתיד לא יוכלו לשרוד.
יש שינוי תפיסתי שמתרחש בעולם, ומוסד שלא יתאים את עצמו לשינוי, לא יוכל לשרוד בעולם החדש.
וואלס ד. וואטלס הצהיר בגאוניותו את המשפט הבא:
"כל המערכות חייבות להשתנות כדי להכיל את התנועה קדימה".
ההיסטוריה והאבולוציה הוכיחה לנו שמי שלא מסתגל מהר להתפתחות ולקדמה אינו שורד את השינויים.
גם בטבע יש חוק פשוט והוא: או שאתה משתלב או שאתה מתפרק.
הנה התחזית שלי לעתיד…וזה כבר מתחיל לקרות בעולם עם חלוצים אמיצים (כמו בעל החברה שתיארתי):
"המשרד הרגיל" לא ישרוד…הוא הולך להיהפך לשריד.
וכך גם לגבי מוסדות הלימוד ושיטת הלימוד. (אני ארחיב לגבי שיטת הלימוד בהמשך)
עברו מספר חודשים לאחר שתפיסתי השתנתה בעקבות הביקור במקום המשחק / העבודה הזה וכמובן שכשסיפרתי עליו לאנשים…רובם חייכו במבוכה ולא יכלו לקלוט רעיון חדשני שכזה "להפוך את מקום העבודה למגרש משחקים כיפי, ולהיות שמח ונלהב לקום כל בוקר ולבוא למקום העבודה שלך."
זה נשמע להם כמו מדע בדיוני.
עד ששידרו בטלוויזיה ביקור במקום העבודה של גוגל.
הו! סוף סוף ראיתי תפיסה דומה לזאת שסיפרתי להם עליה.
תרבות עבודה חדשנית!
וזאת לא חברה קטנה ויהירה שמנסה להרשים מישהו עם ניסיון ליצור מרחב עבודה חדש…מדובר על החברה הכי מצליחה בעולם, נקודה.
החברה ששינתה לכולנו את החיים לטובה עם כלים לחיפוש איכותי יותר באינטרנט, כלים חינמיים לבוני אתרים, אפליקציות שימושיות, תמונות לווין של כל מקום בעולם, מפות, פרסומות חכמות, ועוד ועוד…
מדובר על חברה שעשתה היסטוריה וממשיכה לעשות זאת באופן דינאמי בכל יום.
ואיך הם עובדים שם?
בכיף!
אני יכול לכתוב המון מילים כדי לתאר את חווית העבודה שם אך הכל מסתיים במילה "כיף".
וכדי להמחיש לכם את זה, הנה קליפ שמציג את הווי העבודה המשחק והיצירה בגוגל.
ככה בדיוק היה במקום שתיארתי לכם. וכך זה צריך להיות בכל המקומות.
איזה כיף לעבוד / ליצור / לשחק במקומות שכאלה?
אני בטוח שהרבה מאוד אנשים היו רוצים להיות חלק מתרבות עבודה כיפית שכזאת.
ולמה לא?
הטכנולוגיה היום מאפשרת את זה, הדבר היחיד שמונע את זה הוא התפיסה הישנה והמכוערת של איך מקום עבודה צריך להתנהל ולהיראות.
אני צופה שהכיף הולך להשתלט על כל מקומות העבודה במאה הקרובה, ומי שיעמוד בצד ויסרב להשתתף במשחק, ייהפך לשריד של התקופה הפרימיטיבית ולא יוכל לעשות עסקים בעולם החדש.
והאם זה לא מה שאנחנו מאחלים מכל הלב לילדים שלנו ולנכדים שלנו?
הרי למה באנו לעולם הזה אם לא ליהנות ולהשתתף ביצירה ובצמיחה ובשפע?
התפיסה הישנה מיצתה את עצמה, תקופת האבן נגמרה והעתיד נראה הרבה יותר אינטליגנטי ונחמד.
אני יודע שלחלק מכם קשה לעכל את זה, אבל זה כבר התחיל וזה הולך לשנות את השיטה לגמרי.
הסיבה שקשה לכם לעכל היא אותה הסיבה שגרמה לי לחשוב שאני חולם כשנכנסתי לחברה הזאת.
זהו שינוי תפיסתי גדול מאוד.
הסיבה שאני כותב את המאמר הזה היא לא כדי לשבח את גוגל או את החברה שביקרתי בה ואני בטוח שיש עוד המון חברות ששינו את התפיסה שלהן ומקום העבודה שלהם גם נראה כך ומתנהל בצורה הזאת.
הסיבה הראשית היא הרעיון הגדול שמסתתר מאחורי זה.
והרעיון הגדול הוא זה:
להכניס כ-י-ף לחיינו!
כיף זאת לא חוויה ששמורה לתחביבים בשעות הפנאי או לחופשות שנתיות.
אני לא רואה שום סיבה להפריד בין הכיף שבבית, העבודה ושעות הפנאי.
קיבלנו כזאת מתנה של כמה עשרות שנים להיות פה ולחוות את הפלא של החיים והעולם.
אני לא רואה שום סיבה טובה למה אנשים צריכים להקריב את הכיף שלהם תמורת משהו.
אל תתפשרו על הכיף שלכם! זה המסר שלי.
כיף זאת איכות יום יומית שהיא הזכות הבסיסית של כל אדם ואדם על הפלנטה הזאת.
הזכות לכיף.
כמובן שהחברה האנושית ומגוון שירותיה בנויה בצורה כזאת שחייבים לעבוד כדי לתרום לחברה ולקבל את הזכות להיות חלק ממנה וליהנות מההטבות שבאים יחד עם זה.
אך למה צריך להגביל את הכיף ולהשאיר אותו רק לזמנים מצומצמים פה ושם או לחופשות שנתיות ולהעביר כל יום בצורה שגרתית אפורה מונוטונית חסרת חיים שמובילה לפשרה הכי גדולה שקיימת.
פשרה על הזכות ליהנות מכל רגע בחיים.
כל אדם שאנחנו פוגשים בכל תפקיד שהוא היה פעם הילד החמוד של אימא ואבא וגם הם רצו את הטוב ביותר עבורו.
אין סיבה שלא ניצור את הטוב ביותר עבור הילדים של היום.
והדרך לעשות זאת היא כבר מגיל קטן לשנות להם את התפיסה וללמד אותם שניתן ואפילו מומלץ לשלב כיף בכל דבר שהם עושים.
הגישה עד עכשיו כלפי ילדים הייתה:
"עכשיו אתה משחק ונהנה…חכה חכה שתגדל…אתה תלמד שהחיים הם לא משחק והם לא מקום ידידותי, אז תהנה כמה שאתה יכול כל עוד אתה ילד…אתה עדיין לא יודע מה מצפה לך כשתגדל…"
מאיפה השטויות האלה?
אנחנו חייבים להשאיר את האמונות הטיפשיות הללו עם כל שאר הדברים המביכים של העבר ולהתקדם לחברה נאורה יותר, לאנשים שאינם מוכנים להתפשר על הזכות ליהנות מהחיים שלהם.
מי שלא רוצה ליהנות, זאת זכותו המלאה – שיעשה את זה.
אך מי שרוצה ליהנות ולהפיק את המרב מכל יום בחייו, שיתחיל להסתכל על החיים בצורה אחרת. שיתחיל להקיף את עצמו בדברים נעימים, באנשים נעימים ובסביבה כיפית.
חוסר כיף זה לא מה שאנשים באמת מאחלים לילדים שלהם, זה מה ששיטות ישנות ולא אינטליגנטיות מהעבר למדו אותם.
אני זוכר כשבני חזר מהיום הראשון בכיתה א' הוא אמר לי:
"אבא אני לא אוהב את כיתה א'!"
שאלתי אותו למה?
"בגלל שאין לנו בכיתה פינת משחק ואפילו אין שם פינת יצירה כמו בגן…אני רוצה שתחזיר אותי לגן עכשיו!"
ולמה באמת שלא תהיה פינת משחק ויצירה בכיתה?
אני למזלי למדתי ביסודי בבית ספר ניסיוני פתוח…זה מתאים למי שאני היום ניסיוני ופתוח לדברים חדשים : ).
לא היו לנו קירות בין הכיתות…יכולת לראות את הכיתות האחרות לומדות לצידך, ואף אחד לא הפריע לשני.
היה לנו שטיחים מקיר לקיר בכל בית הספר כמו במלונות…
אם לא היה לנו מצב רוח ללמוד מכל סיבה שהיא, יכולנו לבקש ללכת לפינת המשחקים שהייתה בצד הכיתה הפתוחה.
ושם היו כריות ובובות וספרים ומשחקים. יכולת לשחק שם ועדיין לשמוע את המורה מלמדת וכמובן לאחר כמה דקות שנרגעת והרגשת טוב יותר, היית פשוט חוזר בשקט לכיתה ואף אחד לא עשה מזה ביג דיל.
היה לנו שיעור מוסיקה, ריקודי עם, מקלט שהפך בצהריים לאולם קולנוע, חדר מלאכה וכו'.
למיטב זכרוני, כל הילדים למדו היטב ובאנו עם חשק ללמוד, בית הספר היה אטרקציה.
המעבר מגן הילדים לבית הספר היסודי היה הרמוני לחלוטין.
דווקא התיכון "קלקל" רבים מאתנו מכיוון שחזרנו בזמן אחורה מהעתיד החברותי והאינטליגנטי לעולם של כיתות ריקות ומכוערות עם מורים ומורות שבאו ללמד בלי חשק, ואני יכול היום להבין גם למה.
מפני שהשיטה הזאת אינה מותאמת לבני אדם, היא תת אנושית ואי אפשר לצפות מהתלמידים ליהנות במקום שכזה ובטח שגם אי אפשר לצפות מהמורים ליהנות מפני שגם הם נמצאים באותה הסירה, באותה השיטה שלא מותאמת לצרכים האנושיים.
ואחד הצרכים הראשיים הוא הצורך ליהנות ולחוות את החיים דרך הרגשה של כיף.
איפה הכיף?
המעבר מהגן לבית הספר המרובע והמקובע הוא השלב הראשון בהעלמת הכיף מחייהם של ילדינו.
וזה לא חייב להיות כך.
אני כבר רואה שהשינוי התחיל מאינדיבידואלים אינטליגנטים – במיוחד עם אינטליגנציה רגשית.
למשל המורה החדשה של בני מקסימה…ממש באה "בהזמנה".
היא המון שנים במקביל גם מורה לריקוד ובמפגש האישי כשהיא שמעה שבני אוהב לרקוד, עיניה נדלקו בהתלהבות והיא בשרה לו שמאחורי ארון העץ שלצד הלוח יש מערכת סטריאו עם המון דיסקים והיא מתכוונת לשלב תנועה וריקוד בתחילת השיעור ובסופו.
אני פשוט חשבתי שהגעתי לגן עדן…שתקתי ונתתי לה להמשיך…
וכך כאילו שהמילים שלי יצאו מהפה שלה, היא אמרה שזה לא אנושי לתת לילדים לשבת בלי לזוז על הכיסא כלכך הרבה שעות.
ילדים חייבים תנועה ולכן היא תעשה להם הפעלות קטנות של ריקוד.
וכך בני מספר לי (הוא בכיתה ב' דרך אגב) שכל צלצול המורה רוקדת ומאפשרת למי שרוצה גם לרקוד עם מנגינת הצלצול של בין השיעורים.
אשרי המורות הללו שיש להם את ההבנה הזאת ואת היכולת היצירתית לעזור לתלמידים ללמוד בכיף.
לאהוב לבוא לכיתה.
מניסיוני האישי למידה וכיף הם צמד חמד, הם צוות מנצח, זהו השילוב המושלם.
ראיתם את מקום העבודה בגוגל…הוא נראה כמו שילוב של גן ילדים עם בובות ומשחקים ומשרד הייטק.
פשוט כיף "לילדים" להיות שם.
התפיסה החדשה מביאה לך את הכיף ליום יום בכל מקום.
ושל מי הרווח הגדול?
לא רק שלך מכייף שכמותך…של כל העולם.
מפני שאדם שכיף לו לבוא למקום עבודה, ייתן שירות טוב יותר, יהיה אדיב יותר ויהיה גם פרודוקטיבי יותר.
וכך גם הלקוחות ייהנו משירות טוב יותר וגם העסק ייהנה מיותר לקוחות.
זה ההיגיון הפשוט.
אנשים לא אוהבים לקבל שירות במקומות שבהם נותני השירות שליליים.
וזה מתחיל מהשומר שבכניסה ועד לעובדים הבכירים ללא יוצא מן הכלל.
צריך להיות שוויון מבחינת הכיף.
עבדתי פעם בחברת הייטק והכל היה שם יחסית מתקדם ונחמד, אך לא אהבתי את העובדה שמעלינו הייתה קומת "אצולה" ששייכת למתכנתים והמפתחים.
היה להם שם חדר כושר, ספא, חדר מדיטציה, ספרייה וכו'…והם כמובן שילבו את זה יחד עם עבודה.
לנו אפשרו להיכנס רק לחדר כושר אבל כמובן רק לאחר שעות העבודה, כאילו שלמישהו ב 6 בערב לאחר יום שלם של עבודה בא לעשות משהו אחר חוץ מלהסתלק הביתה ולנוח קצת לקראת היום המתיש הבא…
אני רואה מקומות שבהם השומרים עומדים חשופים בשמש או נמצאים בחניה תת קרקעית ללא אוויר לנשימה וסירחון במשך שעות וכמובן שהמינימום המתבקש זה סככת צל מעל ראשם ומאוורר לאלה בחניה התת קרקעית עם איזה פטנט שמפיץ ריח נעים.
כשנכנסים למקומות שבהם השומר מקבל יחס טוב ותנאים, הוא מקבל אותך עם חיוך.
למה? כי כיף לו, כי גורמים לו להרגיש גם חשוב, גם חלק מהצוות, ולמעשה הוא מאוד חשוב מפני שהוא הרושם הראשוני של העסק, החיוך שלו והאדיבות שלו מכניסים את הלקוחות ברגל ימין פנימה וגורמים להם באופן לא מודע לדעה חיובית על המקום.
גם השומר היה פעם ילד קטן וחמוד שהוריו אחלו עבורו את העבודה הנעימה ביותר.
אם אתם מעסיקים עצמאיים או בעלי חברות, תחשבו על העובדים שלכם בצורה הזאת.
כילדים חמודים שאם יהיה להם כיף המוטיבציה לעבוד והחיוך יבואו בטבעיות.
תחשבו שאלה יכלו להיות הילדים שלכם ותכבדו אותם באותה הצורה.
כל המכלול חשוב ולכן לכולם צריך להיות כיף במסגרת עבודתו ואם מישהו עדיין לא כיף לו, סימן שזה לא המקום הכי טוב עבורו וכדאי שהוא יתקדם למקום שיותר כיף לו וייתן למישהו אחר שעבורו זה כיף לאייש את המשרה הזאת.
למשל לעוזרת שלנו כיף לבוא אלינו…
למה? מפני שאנחנו מתייחסים אליה בכבוד ובצורה חברית ורואים בה חברה לכל דבר.
וכל פעם שאנחנו יכולים להעשיר אותה במידע חדש שישפר את איכות חייה או לעזור לה להתקדם בעזרת חשיבה משותפת – אנחנו עושים את זה בשמחה.
וכל עוזרת שהייתה אצלנו עד היום התקדמה, מפני שהיא ספגה את האווירה וגם נתנו לה את האמונה להאמין בעצמה שהיא מסוגלת לעשות מה שהיא רוצה.
ואני מעודד את זה, למעשה אני יודע שזה מה שצפוי לקרות כשאתה בסביבה טובה, תומכת ומקדמת.
והחדשה שתבוא, אני מההתחלה כבר מכוון את עצמי לעזור לה להתקדם ובינתיים שהיא אתנו להפיק את המרב ולהרגיש שהיא בסביבה חברית, אפילו חלק מהמשפחה.
אל תזלזלו באף אדם שממלא כרגע תפקיד שנתפס על ידי החברה כזניח או לא אטרקטיבי.
אם תחקרו את עשירי העולם כיום ולאורך כמה מאות השנים האחרונות, תגלו שהם התחילו כפועלים, או פקידים פשוטים וצמחו להיות לאנשים מאוד משפיעים ורובם הגדול גם תורם ומפתח ומסייע לעולם.
וזה מביא אותי למיליארדר ריצ'רד ברנסון שיצא לי להכיר דרך הטלוויזיה לפני כחודש.
וכבר קראתי שני ספרים שלו (את השני סיימתי אתמול בלילה).
המוטו שלו בחיים ובעסקים זה לעשות כיף!
הוא אומר:
"בערך 80% מחייך מוקדשים לעבודה, אתה רוצה שיהיה לך כיף בביתך, למה שלא יהיה לך גם כיף בעבודה?"
ואני אמשיך וארחיב את השאלה שלו…ואשאל:
"12 שנים מחייך מוקדשים לבית הספר, למה שלא יהיה לך כיף גם בבית הספר?"
ולמה בעצם שכל חיינו, כל יום ויום לא ישולבו עם עשיית כיף?
זהו שינוי תפיסתי שכל אדם צריך לעבור בתוך תוכו.
גוגל לא יכולה לקבל לעבודה את כולם וגם אין צורך בכך.
הפכו את המקום הנוכחי שלכם "לגוגל" , התחילו מהגישה שלהם.
בכל בוקר תשאלו את עצמכם: "איך אני יכול לשלב כייף עם פעילויות היום שלי?" ובכל יום תשאלו כיצד אני יכול להתעלות על הכיף שחוויתי אתמול?
כיף כל היום? המוח הפרימיטיבי ישאל בתוקף ואחר כך ילגלג, זה בכלל לא אפשרי!
איך בכלל אפשר ללמוד ככה או לעבוד?
אז בית הספר הניסיוני שלי הוכיח שאפשר לשלב את זה יפה, גוגל והחברות הכי מצליחות בעולם מוכיחות את זה כיום וריצ'רד שהוא מיליארד שהתחיל מאפס והיום הוא הבעלים של מאות חברות התקדם מכיף לכיף כדי להגיע לאן שהוא נמצא היום.
אז יש לכם אפשרות להקשיב לאנשים שלא הגיעו לתוצאות מרחיקות לכת בחייהם ועבדו ועובדים בצורה לא כיפית כדי לא להגיע לשום מקום מיוחד או שיש לכם אפשרות "להמר" על גישה שונה וחדשנית שמכניסה "כיף" לכל דבר שאתם עושים ובמיוחד ללימודים ולעבודה ולהעתיק את המודל של החברות והאנשים המצליחים ביותר כיום בעולם ולעשות את זה בכיף.
בחירה קלה, לא?
לפחות שווה לנסות הייתי אומר…
ואם לא למעננו (אלה ששכחו ליהנות) אז עבור הילדים החמודים שנמצאים עכשיו בגני הילדים ומגיע להם עתיד טוב יותר.
מגיע להם ליהנות מכל יום ויום בחייהם, מגיע להם כיף בחיים…ומגיע כיף גם לכל אחד מאתנו.
הכיף נמצא בידיים של כל אחד מאתנו, כל אחד מאיתנו הוא תחנה מקומית לעשיית כיף.
כל אחד מאתנו יכול להתחיל ליצור לעצמו יום יותר כיפי, להיות יצירתי ולשלב כיף בלימודים ובעבודה.
איך תדעו מה לעשות?
פשוט מאוד…
תנו לכיף שלכם להוביל אותכם.
אם זה כיף, אתם בכיוון הנכון, אם לא אז תשנו עוד קצת ועוד קצת עד שממש יהיה לכם כיף.
המאמר הזה נכתב עבורכם בכיף גדול : )
אסיים את המאמר במילים שכתבתי בפתיחה:
כשהיינו ילדים ידענו את זה היטב,
אז הנה תזכורת יומית עבור כל הילדים (שבפנים):
העולם הוא מגרש המשחקים שלנו…מי בא לשחק?
אלכס זיו
תפריט נושאים לבחירה:
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.
מוצר אונליין, רוכשים והוא זמין באזור האישי שלך.